Destiny- Z.M

פרק 20

״אז אני הראשון שיפגוש את אמה! אני צודק?״ לואי שאל בהתרגשות והפעם לא הצלחתי להחניק את הצחוק שלי אז פשוט צחקתי לו מול הפנים, חיוך עלה על פניו.
״כן, אתה תפגוש את אמה״ אמרתי בצחקוק.
״חבל שאין לי רישיון!״ נייל צווח וזייף בכי.
״חבל שיש לי מחר אירוע משפחתי!״ ליאם הצטרף לנייל.
״חבל שאני בן 16!״ הארי הוסיף ופה כבר איבדנו את זה, צחקנו ברמה מטורפת ואני די בטוח שהריאות שלנו עמדו לקרוס.
״תקנאו!״ לואי הקניט אותם והוציא לשון לעברם.
״היי, אל תתכנן עליה כי היא שלי״ אמרתי ושלחתי אצבע מזהירה לעברו.
״שלך, אה?״ הארי גיחך והרים גבה לעברי בצורה די מטרידה אם יורשה לי לומר.
״בקרוב... זאת אומרת, אם היא תרצה״ גמגמתי וחבטתי בעצמי בתת מודע שלי.
״אני בטוח שהיא תרצה״ ליאם הרגיע אותי וטפח על גבי.
״מה אני אמור לעשות עד מחר?״ מלמלתי.
״בואו נלך לאנשהו, אנחנו לא צריכים להתאמן אז יש לנו זמן פנוי״ הארי הציע.
״ בואו ללונה פארק!״ נייל ולואי צרחו ביחד כאילו הם תיאמו ביניהם.
״שיהיה...״ מלמלתי וצחקקתי למראהם המאושר, הם ישארו ילדים לנצח, בזה אני בטוח.
״אני אבוא לאסוף אותך ב17:00״ לואי הודיע לי והנהנתי לעברו.
״ביי, זאין״ הם קראו לעברי ותוך שניות ספורות הם היו מחוץ לביתי.
רק עכשיו נזכרתי שלא אכלתי כלום מאתמול בערב, אז בעייפות יתרה גררתי את עצמי למטבח.
״חמוד, הכל בסדר?״ אמי לפתע שאלה אותי, ממתי היא במטבח?
״אה?... כן, הכל בסדר״ מלמלתי בעייפות.
״אז למה אתה נראה כאילו אתה הולך להרדם על קערת הקורנפלקס הזאת?״ היא שאלה וצחקקה.
״סתם, עייף... אגב, זה בסדר שאני אלך עם הבנים ללונה פארק היום, נכון?״ שאלתי מתוך נימוס למרות שידעתי שהיא תסכים.
״בטח. אתה צריך טרמפ?״ היא שאלה בחיוך.
״לואי לוקח אותי״ הודעתי וחייכתי אליה בחזרה.
״יפה לך חיוך, אני אוהבת שהעיניים שלך מקרינות אור ושמחה״ היא אמרה לי באושר ומעכה את פרצופי.
״יש לי סיבות לחייך אז אני מחייך״ אמרתי והגדלתי את החיוך אף יותר.
משהו קורה לי לאחרונה מאז שהכרתי את הבנים, כאילו החיים שלי מתהפכים מקצה לקצה לטובה, ואני אוהב את זה. אני אוהב את השינוי, אני אוהב להיות שמח. אני אוהב שיש אנשים שאוהבים אותי. אני אוהב את אמה. אני אוהב לחיות, אני אוהב את החיים שנהיו לי. אני מרגיש כל כך מוזר לאחרונה אבל מוזר בקטע טוב, אני מניח. או שאני סתם פריק ששואל את עצמו שאלות וחולם בהקיץ...?