Destiny- Z.M

פרק 30

״טוב, מספיק לדבר עליי, או לנסות לדבר עליי״ היא גיחכה לאחר כמה דקות של שקט.
הרמתי אליה גבה בשאלה ובשעשוע.
״מה איתך? מה עם המוזיקה?״ היא שאלה והאמת שהיא נראתה מתעניינת.
״בסדר. אנחנו עובדים על שיר שנופיע איתו בהופעה הראשונה שלנו כלהקה!״ אמרתי וניסיתי לרסן את עצמי מההתלהבות, בהחלט התלהבתי.
״אני שמחה בשבילך, אח קטן״ דוניה אמרה לי בחיוך מתנשא.
״קטן רק בשנה! אבל גדול בנפשי!״ תיקנתי אותה בפעם המיליון בערך בחיי, היא פשוט אוהבת לעצבן אותי.
״כן, כן, מה שתגיד״ היא גיחכה והמשיכה בנסיעה.
״רגע, מה עם אמה?״ היא שאלה לפתע בהתלהבות.
״היום אני פוגש אותה״ אמרתי בקול נמוך ומובך.
אני לגמרי שכחתי מזה. או שהדחקתי(?). לא יודע. זה מלחיץ אותי. מה אם זה יהיה ממש מביך ומוזר? מה אם היא לא תאהב אותי?
״היא תאהב אותך״ דוניה אמרה במהירות, כאילו היא קראה לי את המחשבות.
״ואם לא?״ שאלתי בחשש.
״אין לא, היא תאהב אותך״ היא קבעה וגרמה לי להשתתק ולחיוך קטן לעלות על פניי.
״הגענו״ היא עצרה את הרכב שלה והביטה בי בחיוך.
״את רוצה לעלות? להגיד שלום ללואי?״ חייכתי חיוך מטריד.
״יודע מה? אני דווקא אעלה כדי להראות לך שאין כלום בינינו״ דוניה אמרה ויצאה מהרכב, היא התקדמה אל עבר הבניין בו היה חדר החזרות שלנו.
גיחכתי ויצאתי מהרכב, הלכתי אחריה לעבר הבניין.
עלינו במעלית, השעה הייתה 11:25.
״בוקר״ פתחתי את דלת חדר החזרות ונכנסתי, דוניה אחריי, רק לואי היה בחדר והוא היה עסוק בפלאפון שלו.
״ה..היי?״ לואי אמר בשאלה כשראה את דוניה לצידי והסיר את העיניים שלו מהפלאפון.
״אני רואה שאתה שמח לראות אותנו״ התגרתי.
״מ..מה? כן, בטח״ לואי גמגם והאדים.
גיחכתי והסתכלתי על דוניה, היא ניסתה להשאר רגועה אבל היא הייתה יותר אדומה מעגבניה.
״דוניה, מה את עושה פה?״ לואי פנה לדוניה וגירד בעורפו במבוכה ברורה מידי.
״הקפצתי את זאין אז עליתי להגיד שלום״ דוניה אמרה במהירות כדי שאני לא אגיד שהיא באה כדי להוכיח לי שאין בינה לבין לואי כלום.
״אה״ לואי מלמל.
״אז מה שלומכם?״ לואי שאל בחיוך קטן.
״בסדר״ דוניה אמרה בשקט, אני חושבת שהיא פחדה שהקול שלה יבגוד בה, היא הייתה ממש מובכת.
״איפה כולם?״ הסתכלתי סביב.
״ממש פה״ הארי אמר ונכנס אל חדר החזרות, נייל וליאם נכנסו אחריו.
חיבקתי אותם ואמרתי להם שלום, דוניה עמדה בצד בשקט ואני חושב שהיא רצתה לקבור את עצמה, זה שעשע אותי.
״דוניה? מה את עושה פה?״ נייל שאל.
״אל תגידי לי שגם את מוכשרת כמו האח המכוער שלך שפה״ ליאם צחק והביא לי כאפה קטנה, שלחתי לו מבטים רצחניים וצחקתי.
״אני בדיוק הולכת״ דוניה קבעה.
״את לא רוצה להשאר לחזרה?״ לואי שאל לפתע.
״ביי בנים״ דוניה דחתה את השאלה של לואי ואמרה.
היא יצאה מחדר החזרות וכולם הסתכלו עליי.
״מה אתם רוצים?״ רטנתי.
״היא הייתה ממש מובכת״ הארי מלמל.
״זה היה מצחיק״ נייל הוסיף והחניק צחוק לאחר שליאם שלח לו מבטים מאיימים.
״היא בטח שונאת אותי״ לואי הוסיף וכל העיניים עברו אליו.
״מה? מה פתאום, לואי. היא לא שונאת אותך, היא אוהבת אותך״ קבעתי וטפחתי על כתפו.
״זאין, היא שונאת אותי״ לואי אמר ברצינות.
״לו, אתה מדבר שטויות״ ליאם הוסיף לדבריי.
״בטח, מה שתגידו״ לואי גיחך בבוז.
״אז מה איתכם? איך ישנתם?״ הארי שאל והכניס קצת חיים לאווירה המתוחה.
״בסדר״ כולם ענו באותו זמן והעבירו את העיניים אליי.
״חלמת על אמה?״ נייל שאל כשהוא ראה שאין לי מה להגיד.
״לא״ עניתי והשפלתי מבט.
״אז?״ ליאם הוסיף בשאלה.
״הייתי מת מעייפות ושכבתי במיטה שלי 4 שעות עם עיניים סגורות אבל לא הצלחתי להרדם. בסוף, התייאשתי והלכתי להתקלח, הכנתי לי אוכל וראיתי טלויזיה״ אמרתי בייאוש.
״יש לך חיים מעניינים״ הארי גיחך.
״היום הדייט שלך עם אמה!״ נייל הודיע בהתרגשות.
״כ..כן, אני יודע״ מלמלתי.
״מה יש? אתה לא מתרגש?״ ליאם שאל בדאגה.
״ל..לא, אני כן אבל אני מפחד שהיא לא תאהב אותי ושזה יהיה מביך למרות שכולם מנסים להרגיע אותי להגיד לי שהיא בטוח תאהב אותי. איך אתם כל כך בטוחים שהיא תאהב אותי?״ אמרתי במהירות, לא שמתי לב למילים שיצאו לי מהפה.
״כי ככה קבע הגורל״ נייל אמר בביטחון.