כולם יצאו לכיוון הבית של טאהיונג...
בדרך ג׳ין ונאמג׳ון דיברו בזמן שטאה ישן קצת על גבו של נאמג׳ון.״אתה חושב שהוא בסדר?״ ״לא, אבל ניגרום לזה שהיה בסדר.״ נאמג׳ון ניסה להרגיע את ג׳ין.
הם ראו את יונגי ונופפו לו.״הי מה אתה עושה כאן?״ ״סתם אני נוסע לחבר ואתם?״ ״הולכים לשים תלמיד אחד בבית.״ ״אה אני מבין. תיכנסו אני יתן לכם טרמף.״ ״תודה.״ ג׳ין ישר אמר.
כולם ניכנסו לאוטו ויונגי שאל.״לאן אתם צריכים?״ ״ל******.״ ״מה? גם אני הולך לשם.״ יונגי אמר.״באמת?״ ״כן, אני פוגש שם את חבר שלי.״ ״אוליי הם גרים יחד.״ ג׳ין חושב.״מוזר אז הייתי יודע.״ המידע השאיר את יונגי מבולבל.
יונגי נהג לכתובת שכולם רצו להגיע.
הם הגיעו לבית דפקו על הדלת וג׳ימין פתח אותה.״ היי...״ ראה את טאהינוג על גבו של נאמג׳ון.״ מה קרה לו?״ הוא נילחץ והתחיל להוריד אותו מהגב של האחר. והוליך אותו לסלון.
כולם ניכנסו וג׳ימין שאל.״איך הוא הגיעה למצב הזה?״ ״אני בעצמי לא יודע.״ נאמג׳ון ענה.״תישבו אני יביא לכם שתייה, דברים, יש עדיפויות?״ כולם לא ענו אז הוא הבין לבד שאין משהו מיוחד.
חזר עם כמה בקבוקים של בירה והביא כל מני חטיפים.
״אז כן...״ ג׳ין ניסה להעביר את האווירה המביכה שנוצרה. ״רציתי להודות לכם, תודה שהבתם אותו לכאן.״ ״זה בסדר אתה לא צריך, כל אחד היה עושה את זה.״ ג׳ימין לא הגיב, סירק את שיערו של טאה ואמר.״אף אחד לא היה עוזר לו.״ יונגי הסתכל מרחוק על מעשיו של ג׳ימין ואמר לעצמו בראש.׳מעניין מה הקשר שלהם.׳
״למה שלא יעזרו?״ ג׳ין שאל בתמימות.״כי הוא מנודה.״ יונגי ענה והוסיף.״הוא הילד שכולם לא שמים עליו ושקורה לו משהו כולם עושים את עצמם לא רואים.״ יונגי הגביר את הקול ולקח בירה בשביל להירגע.״כפי שאתם רואים אז הילד הזה, הוא ילד שלא שמים עליו, שהוא חושב שאין לו חשיבות בעולם הזה.״ ״אבל אני לא מבין, למה?״ ג׳ין המשיך להיות תמים כי הוא ישר שראה את הילד הזה הוא התאהב בוא.״ככה זה, אין סיבה.״ ג׳ימין אמר.
״דווקא אני חושב שכן, מי שמאז יש לו מעמד מי שמפחד הוא זה שירדו עליו.״ יונגי לקח עוד לגימה מהבירה.
״אני לא יודע איפה אתם הייתם בזמן הזה, אבל ככה העולם עובד, אין יותר דבר כזה לעזור, יש לעשות טובה.״ ג׳ימין אמר ותוך כדי הוא מיתאפק לא לבכות.
יונגי ירד מהקצה של הספה וישב ליד ג׳ימין, שם את ידו על הירך שלו וניחם אותו.״אפשר לשאול משהו?״ נאמג׳ון היה חייב.״כן ברור.״ ״אתה גם הייתה הילד שיורדים עליו?״ ״לצערי כן, אבל אני לא רוצה לדבר על זה.״ ג׳ימין התחמק. ״ואתה יונגי?״ ג׳ין שאל.״אני לא הייתי, אבל הייתי הצעד שעושה את זה, ואני לא שם יותר, אני לא יחזור לזה בחיים שלי.״ יונגי הסתכל בעיניים הנוצצות של ג׳ימין ואמר.״באמת, אני עכשיו צועק על הילדים שעושים את זה.״ ג׳ימין חייך עליו ונשק לשפתיים שלו.
נאמג׳ון וג׳ין החזיקו ידיים והיו עצובים בידיעה שיש ילדים שככה הם חיים.״הוא קם.״ נאמג׳ון שם לב. שטאהיונג התחיל להתעורר.״ג׳ימין? אני בבית?״ ״כן טאה, אתה בבית.״ הוא ישר קם הוציא את האוזניות השבורות שלו מהכיס ואמר. ״ג׳ימין תוכל לקנות לי חדשות?הם נישברו לי.״ ״ברור שאני יקנה לך חדשות.״ ג׳ימין לקח את הישנות ושם אותם בצד.
לקח את ידיו של טאה ואמר לו.״טאה תקשיב, מעכשיו אתה תיהיה איתי כל הזמן...טוב?״ ״גם אנחנו ניהיה איתם.״ ג׳ין אמר ונאמג׳ון הנהן איתו.״כן תראה טאה-טאה כולנו איתך, אתה לא תהיה לבד.״ ג׳ימין ניסה לעודד אותו.״זה לא יעזור.״
טאהיונג הודה לנאמג׳ון וג׳ין אחרי זה הלך לחדר שלו
יונגי קם לג׳ימין, חיבק אותו ואמר.״תיתן לו להיות עכשיו עם עצמו.״ ״אבל יונגי.. הוא יעשה משהו לעצמו..״ התחיל לבכות יחד עם המילים.״הוא לא יעשה כלום, תאמין בוא.״ ג׳ימין קבר את ראשו בחזה של יונגי ואמר.״טוב, אני יאמין בוא.״....
.❤️.
YOU ARE READING
מה אני!?! / !?! What am I
Fanfiction-הושלם עונה 1- טאהיונג ילד שונה, כולם בכלל לא יודעים על זה שהוא קיים אבל יום אחד הגורל החליט להגשים לו את התקווה הקטנה שלו ש.... ג׳ונגקוק יראה אותו. אחרי שנתיים שטאהיונג רואה את השני בין ארבע קירות, ג׳ונגקוק החליט לדבר עם טאהיונג... * אני עדיין עו...
