נקודת מבט של טאהיונג:
רציתי ללכת כמה שיותר רחוק מהחיים שנהיו לי. הם מסובכים ומבולגנים, אין להם סוף.
שהרגשתי את האחיזה של ג׳ונגקוק נפסקת ושהיד שלי חזרה קרוב אלי, הבנתי שמכאן הכל הולך להשתנות.
הסתובבתי וראיתי איך ג׳ונגקוק רוצה להתפרק וגם אני מבפנים כבר ממזמן ככה. הוא בכה בכה ואני פשוט לא מוצאי עוד דומעות כי הן נגמרו.
הלכתי וידעתי מה אני הולך לעשות עכשיו.
נקודת מבט של ג׳ימין:
"נו למה הוא לא עונה. " הטלפון לא החזיר תשובה שעה וקצת.
הייתה דפיקה בדלת וישר הלכתי לבדוק עם זה הוא. "טאהיונג זה אתה!" אמרתי בשמחה וחיבקתי חזק, אבל לא היה שום תגובה אפילו לא טפיחה קטנה.
סיימתי לחבק אותו והוא הלך ישר לחדר שלו. "איפה הייתה?" שאלתי בזמן שאני רואה אותו מוצאי תיק פתאום."טאהיונג, איפה הייתה?" חזרתי על השאלה. "אני נוסע. " אמר לי והשאיר אותי מבולבל.
לקח את הדברים שלו ובא לצאת מהבית. "לפחות תגיד לאן. " אמרתי. "אני פשוט ילך למקום שאני ירצה. אל תחפש אותי, אני יצור איתך קשר שאני יחליט מה אני עושה. "יצא והתחלתי לרדת על הברכיים בבכי רב.
נקודות מבט כללית:
טאהיונג יצא מהבית עם תיק מלא בבגדים שיספיקו לפחות לשבועיים.
לקח מונית ומשם זה כבר סיפור אחר.....
ג׳ונגקוק הסתכל על איך שאהובו הולך, הוא היה זה שגרם לו ללכת. "למה עשיתי את זה? למה?" השאלה הזו כל הזמן בראש שלו.
הוא קם מהרצפה הסתכל למקום שכבר אין את טאה, הבין שאין לו איך לשנות את זה ויתן לו את הזמן שלו.
הוא פתאום קיבל טלפון וג׳ימין
"קוקי... אתה חייב לעצור אותו." ג׳ימין מילמל בבכי בטלפון. "מה קרה? " "הוא הלך עם חצי מהבגדים שלו ונראה לי שהוא לא מתכוון לחזור." ישר ג׳ונגקוק אמר וניתק. "הלכתי." סגר את הטלפון שם אותו בכיס והתחיל לרוץ לכיוון הבית שלהם ומשם הוא ילך לחפש אותו.
קוקי הגיעה למקום וראה שאין אור בבית, בדק עם הבית נעול וראה שכן.
נקודת מבט של ג׳ונגקוק:
הדלת הייתה נעולה והבנתי שאני חייב למהר. רצתי לבית שלי, ניכנסתי. "ילד מה קרה? " אמא שלי שאלה אותי ופשוט עניתי לפני שיצאתי. "הלכתי לרגע." רצתי לאופניים שלי, פתחתי את המנעול נשמתי עמוק. "הוא לא יעזוב. " אמרתי בלב שלם.
התחלתי לירכוב וכבר היה לי עוד טלפונים. ראיתי שג׳ין מתקשר. "הלו." עניתי לו."קוקי! אתה עם טאה?" שאל בדאגה. "לא, הלוואי והייתי." "אתה חייב לימצאו אותו." "אני יודע, עכשיו אני מחפש אותו. יש לך אוליי מושג איפה הוא יכול להיות?" הוא לא ענה לי והבנתי את התשובה בעצמי. "טוב אני יחפש ויעדכן עם יהיה משהו." "טוב." ניתקתי והמשכתי לירכוב.
רכבתי לכל מקום אבל עדיין לא מצאתי אותו. "טאהיונג! טאהיונג!" התחלתי לצעוק בכל מקום שאני נימצא. "טאהיונג!" עדיין לא הייתה תגובה.
בדיוק עבר מטוס מאלי, הסתכלתי עליו ורק אמרתי לעצמי. "שזה לא היה זה... " התחלתי ללכת לשדה תעופה....
. ❤.
YOU ARE READING
מה אני!?! / !?! What am I
Fanfic-הושלם עונה 1- טאהיונג ילד שונה, כולם בכלל לא יודעים על זה שהוא קיים אבל יום אחד הגורל החליט להגשים לו את התקווה הקטנה שלו ש.... ג׳ונגקוק יראה אותו. אחרי שנתיים שטאהיונג רואה את השני בין ארבע קירות, ג׳ונגקוק החליט לדבר עם טאהיונג... * אני עדיין עו...
