פרק-34

483 44 1
                                    

ראיתי את ג׳וני, ניבהלתי ונפלתי על הגב.״טאהיונג תיזהר.״ ניסה ליתפוס אותי אבל רק כל נגיעה שלו בי זה הרגיש לי מגעיל.

נקודת מבט כללית:

ג׳וני ניסה לעזור לטאה אבל טאה לא רצה את העזרה שלו אפילו גם עם הוא היה בסכנת חיים.

״ידעתי שאתה כאן...״ ג׳וני שיפשף את העורף שלו והסמיק מיתחת למטרייה.״למה חזרתה?״ טאהיונג שאל ולא היה מוכן להסתכל על השני.״אני חזרתי בשבילך טיפשון.״ ציחקק קצת והתקופף להיות באותו גובה עם השני.״אני רוצה לחזור אליך. הבנתי בזמן הזה שאנחנו לא ביחד שאתה חשוב לי, שאני מישתגע שאתה לא שלי ושל ג׳ונגקוק הזה.״ אמר בסוף בזילזול.

״לפחות ג׳ונגקוק לא אנס אותי כמוך, הוא לא עשה את הדברים שאתה עשיתה לי!״ טאהיונג צעק עליו.״כן אבל אני מכיר אותך יותר טוב, אני יודע הכל על העבר שלך כי אני הייתי איתך ודאגתי לך שם, איפה הוא היה? הוא היה בחיים הטובים שלו בזמן הזה, בזמן שאני עזרתי והרמתי אותך מהריצפה בכוח, תמחתי בך ואהבתי אותך יותר מאשר שאהבתי בן אדם אחר.״

טאהיונג לא ידע מה להגיד כי אחרי הכל זה נכון, הוא היה איתו כל הזמן הקשים שלו, תמך בוא וישן איתו כמה שהוא רצה.

״זה לא מצדיק את מה שעשיתה לי...״ טאהיונג אמר והתחיל לקום בעצמו. קם והחליק אבל ג׳וני עזב את המיטרייה והחזיק בשני.״רואה, אני תמיד כאן.״ החזיק אותו והם היו קרובים.

״אפשר בבקשה ללכת?״ טאהיונג שאל בלי טיפה של רגש.

ג׳וני אחזיק ביד שלו ועזר לו להגיע בלי שיקרה לו משו.

״אתה יכול עכשיו ללכת לחיים שלך, כי בחיים שלי אין מקום בשבילך.״ טאהיונג הסתובב והתחיל ללכת חזרה הביתה.״רגע.״ ג׳וני החזיק את היד של השני.״ אני הישתנתי, אני לא עושה את אותם דברים שעשיתי. אני אף פעם לא יחזור על מה שעשיתי לך.״ טאהיונג אפילו לא סובב את הראש. לקח את היד שלו קרוב אליו והוסיף.״אתה אף פעם לא תישתנה.״ הלך ושאיר את ג׳וני עם חיוך קטן.״אתה עוד תראה... בסוף תחזור אלי.״ הרים את המטרייה והלך לביתו.

נקודת מבט ג׳ונגקוק:

ראיתי את הגשם יורד ויורד, המחשבה שרדפה אותי כל הזמן זה, מה הוסוק התכוון.

נישמע דפיקה מהדלת שלי.״כן!״ צעקתי.״ג׳ונגקוק, תוכל להוריד את הזבל?״ אמא שאלה אותי.״כן ברור.״ הלכתי לקחת אותו ואמרתי לאבא גם שלום שישב בספה.

יצאתי עם כובע על הראש ושקית ביד שמואל.

באתי לחזור לתוך הבית אבל העין שלי תפסה מישהו, הבחור השני שראיתי הוא היה כולו מים והשיער שלו היה רטוב ובצבע שחור מרוב הגשם.

הוא הלך מהר וחלף לידי. 'רגע... ' במחשבה שנייה זה לא דומה לטאהיונג? שאלתי את עצמי בלב.

נפל לנער אוזניות פתאום מהכיס. "סליחה זה שלך? " שאלתי והלכתי להרים את האוזניות. "אה תודה. " המסתובב והסתכל עלי בהלם.

"ג׳ונגקוק?... " לחש וראיתי את העיניים אלה שוב, העיניים שאף פעם הם לא יבשות או לא אדומות. אני לא ראיתי אותם אף פעם מחייכות באמת.

"טאהיונג. מה אתה עושה פה בחוץ? " התחיל לגמגם לשאלה שלי. "פשוט הלכתי לסיבוב... " לא היה מוכן להסתכל העיניים שלי. "הסיבובים האלה יגרמו לך להיות חולה. תיכנס לבית שלי, תיתחמם ואז תמשיך את הסיבוב וגם תחליף את הבגדים הרטובים האלה. " אפילו לא שאלתי עם הוא רוצה וכבר משכתי אותו לבית שלי.....

.❤.

מה אני!?! / !?! What am IWhere stories live. Discover now