נקודת מבט כללית:
"ג׳ונגקוק אתה רטוב.... " אמא של ג׳ונגקוק באה להגיד אבל ראתה את הבחור השני. "שלום. " חייכה עליו ובאה ללחוץ לו את היד. "היי אני טאהיונג. " טאהיונג הציג את עצמו.
הם עלו לחדר וג׳ונגקוק הוציא בגדים בשביל השני. "זה הבגדים שלך והמקלחת שם. " הצביע על הדלת הסגורה.
טאהיונג הסתכל על הבגדים וחשש לקחת. "תיקח או שאני יכנס קודם. " קוקי איים אליו. "אני יסתדר עם זה. " טאהיונג אמר ולקח את הבגדים.
נקודת מבט טאהיונג:
נכנסתי למקלחת ולבגדים היה את הריח של השני. "הלב שלי חלש... " מלמלתי בשביל שהוא לא ישמע.
המים היו חמים, זה אף פעם לא נימצא בבית שלי. אחרי הכל יש לי את ג׳ימין שמשתמש בכל המים ולא משאיר לי כלום. חפפתי טוב ונהניתי כמה שיכולתי.
יצאתי משם עם הבגדים של ג׳ונגקוק והם היו יחסית גדולים אבל לא ממש. "תחכה לי אני גם שנייה ניכנס. " לקח מהר את המגבת שלו וניכנס לבפנים.
ישבתי בכיסא שהיה ליד השולחן, הסתובבתי עוד סיבוב ועוד אחד עד שלבסוף הייתה לי סחרחורת. אחזקתי בשולחן ויצא משם דף.
בדף היה רשום הרבה מילים התחלתי ליקרוא:
למה בחרתי בזה
למה הלב שלי אומר משהו
והראש אחרת
למה דפקה בחרו בי בחיים האלה
ליבחור זה מה שאומרים לי
אבל איך אני ידע שזה לטובתי
איך אני ידע שזה מציאותי
אחרי הכל אהבה היא דבר מנצח
אבל איפה, איפה השמחה
אני לא מחכה אפילו עוד דקה
תיקח אוויר כי אתה צריך
לצאת לסיבוב ברחבי העיר
לראות אנשים מכוניות ובניינים
בשביל להבין שאין טעם לחיים
.....
שקראתי את זה, זה לא יצא לי מהראש ונראה לי שזה לא מתכוון לצאת.
הדלת נפתחה ויחד איתה גם הלב שלי יצא מהמקום, ג׳ונגקוק יצא שהוא נותף מים מהשיער ועם בגדי בית.
"עכשיו תסביר לי מה הקטע של הסיבובים האלה." הסתכלתי עליו ולא ידעתי עם להגיד את האמת או להגיד סתם עוד אחד מהשקרים שלי."סתם... הלכתי לפגוש מישהו... " הראש שלי היה על הריצפה."סתם ניפגשתה עם מישהו?" חקר אותי. "כן זה מה שהיה. " היה בי את האומץ להרים את העיניים ולהסתכל. "אז למה אתה אדום מסביב העיניים? " ישר נזכרתי שהעיניים שלי עוד לא נרגעו מרב הדמעות. "בגלל... מה שהיה היום... " הוא שתק וידעתי שזה יגיע השקט הזה.
"בוא לאכול. " אמא של ג׳ונגקוק נכנסה ואמרה לבוא לשולחן.
ג׳ונגקוק אמר ויצא מהחדר. "בוא לאכול ואז תלך." קמתי עדיין מסתכל על הריצפה והלכתי למקום שהמשפחה של ג׳ונגקוק נמצאת.
אני וקוקי היינו בשקט בזמן שההורים שלו מדברים. "ואז הוא אמר לי שמצאו אותו. " אבא שלו סיפר את הסיפורים שקורה בתחנת המשטרה. "זה היה כמה ימים החיפוש הזה. " אמא שלו עזרה לי להבין למה הוא מספר.
"אז אתה לומד עם קוקי שלנו? " "כן אדוני, אני איתו בשיעורים היסטוריה ונראה לי ספרות. " עניתי למבוגר ממני.
"אני חייב להגיד משהו, אתה דומה למישהו שהיה במודעות הרבה זמן בתחנה. " ידעתי על מה הוא מדבר. הייתה תקופה שהיה לי הרבה מודעות כי הייתי נעלם בגלל הסיבובים שאני עושה. זה לא שנעלמתי, פשוט לא סיפרתי איפה הייתי.
"כן אני הייתי.... " אמרתי בלחש וחזרתי לאכול.
. אני סתם ניסיתי לכתוב שיר קצר אז עם לא תבינו פשוט תקראו את זה רגיל. אני יודעת שאני לא יודעת לכתוב שיר ואני יודעת שזה גרוע אבל הייתי חייבת לעכשיו.
. ❤.
YOU ARE READING
מה אני!?! / !?! What am I
Fanfiction-הושלם עונה 1- טאהיונג ילד שונה, כולם בכלל לא יודעים על זה שהוא קיים אבל יום אחד הגורל החליט להגשים לו את התקווה הקטנה שלו ש.... ג׳ונגקוק יראה אותו. אחרי שנתיים שטאהיונג רואה את השני בין ארבע קירות, ג׳ונגקוק החליט לדבר עם טאהיונג... * אני עדיין עו...
