השקט שבגן הפרחים היפיפה של הארמון המלכותי היה הכי מתאים לשלושת הנסיכים בשביל להפוך אותו למגרש המשחקים שלהם, טיפות המים שעל הפרחים האדומים, הכחולים והלבנים שהיו שם בין השיחים הירוקים נצצו באור השמש הצהובה, לאט לאט זלגו על עלי הכותרת ונפלו על האדמה בצליל קטן ומרגיע, כשקולותיהם המצחקקים של השלושה יחד עם קולות שונים של ציפורים הדהד ברחבי הגן; הרצפות הלבנות, תכולות הבריקו ושיקפו את מראה הפרחים והשמיים שמעליהם אך גם את דמותם הצבעונית של השלושה הרצים הנה והנה בלי הפסקה, פעם מפחדים להיתפס ופעם מנסים לתפוס את השניים האחרים. מרוב כל היום השמשי והיפיפה שהגיע אחרי לילה גשום וארוך, השלושה ציפו לקשת צבעונית ביחד עם גשם נוסף וקל שיקל עליהם מהחום אך הדבר מיען להופיע עבורם.
"היי, למה אני זה שתמיד צריך לתפוס אותכם?!" התלונן הנסיך האמצעי, ונאנח בכבדות. "גם אני רוצה לברוח כמוכם."
"בשביל זה תצטרך לתפוס אחד מאיתנו." ענה לו אחיו הבכור בחיוך צוחק ושערותיו השחורות, קצרות הבריקו לאור השמש החזקה.
"אבל זה בלתי אפשרי!" טען הנסיך האמצעי בפרצוף מעוצבן. "אתה יותר מידי חכם ומתוחכם, ורייצ'ל יותר מידי מהירה!"
"זה לא אשמתי שאתה לא יודע לרוץ!" טענה נגדו רייצ'ל, האחות הקטנה והשובבה של השניים. "כריס, לא אמרת לו להפסיק לבקש עוד שעות שינה?"
"את במקרה רומזת לו שאני עצלן?" הביט בה אחיה האמצעי בכעס.
"זו לא היתה רמיזה, הרי הוא כבר מודע לזה ממזמן." השיבה לו רייצ'ל בפרצוף מתנשא.
"את..." התחיל שוב האח האמצעי, ושערותיו החומות כהות נפלו על פניו, הסתירו מעט את עיניו.
"מספיק, ג'רמי." עצר אותו כריס. "רייצ'ל צודקת, אתה חייב להפסיק להתלונן על משהו שתלוי רק בך."
"אבל..." ניסה ג'רמי להתאפק ולא להמשיך להתלונן, לבסוף הצליח לעצור את עצמו ברגע האחרון.
"מגיע לך!" צחקקה לעצמה רייצ'ל וקפצה במקום באושר של ניצחון, שערותיה האפורות כהות נעו מצד לצד עם כל תנועה שלה.
"אוף." התבאס ג'רמי בשקט ונאנח.
השלושה החליטו להפסיק לשחק ופנו חזרה אל הארמון עצמו, השמיים נהפכו לאפורים וקודרים בלי שהם שמו לב והגשם פתאום תפס אותם לא מוכנים, מיהר להרטיב את כל גופם בקלות וללא רחמים. רייצ'ל שרצה מהר לפני שני אחיה הגדולים אל עבר הכניסה חזרה לארמון לפתע נתקלה במשהו ונפלה על פניה.
"רייצ'ל!" קרא כריס בדאגה, ומיהר לעברה. "את בסדר?"
"כן..." השיבה רייצ'ל, והיה אפשר לראות את פניה העצובות מנסות לעצור את הדמעות.
"למה נעצרתם?" הגיע אליהם ג'רמי, וגופו החל לרעוד מקור. "אם לא נמהר להיכנס פנימה, אנחנו עוד נתקרר."
"אתה לא רואה שנפלתי?!" העירה לו רייצ'ל בכעס, ולא הצליחה להחזיק בדמעות.
"סליחה..." הגיב ג'רמי קצת בשקט. "רוצה שאעזור לך לקום?"
"לא." השיבה רייצ'ל במהירות וקמה על רגליה בכוחות עצמה, שמלתה הארוכה והמנופחת התלכלכה מהאדמה הבוצית שנוצרה מהגשם והדבר ביאס אותה מאוד.
"אם הכול בסדר איתך עכשיו, אפשר להיכנס?" שאל ג'רמי בעוקצנות, והעיף מבט על המקום שבו אחותו הקטנה נפלה, תהה איך זה קרה.
"כן." ענתה לו רייצ'ל בשקט וניגבה את דמעותיה, הביטה בו בפרצוף חמוץ ופנתה להמשיך אל הכניסה, ג'רמי התכוון לעשות כמוה.
"היי, חכו רגע!" עצר אותם כריס, לפתע שם לב לאחת המרצפות שיצאה ממקומה ושחשפה ידית ברזל ישנה.
"מה עכשיו?" התלונן ג'רמי, וחיבק את עצמו בניסיון להתחמם קצת. "אתה לא רואה שאני קופא כאן?"
"יש כאן משהו." טען כריס, והחל להסיר את המרצפות הלבנות. "אני חושב שזו דלת."
"באמת?!" הסתקרנה רייצ'ל, ומיהרה חזרה אל אחיה הבכור.
"נו, באמת." נאנח ג'רמי, והתקרב אליהם. "למה שתהיה כאן דלת מתחת למרצפות?"
כריס ורייצ'ל מיהרו להסיר את המרצפות שמשום מה היה קל להוציא אותן, וחשפו דלת עץ ישנה בעלת עיטורי פרחים מרשימים וציפורים קטנות. ג'רמי הביט מופתע בדלת כששני אחיו עמדו לידו, והתבוננו בה בסקרנות.
"איך זה שלא שמנו לב אליה עד עכשיו?" תהה כריס, והתכופף כדי לנסות לפתוח אותה.
"מה אתה עושה?" עצר אותו ג'רמי שנראה שקור הגשם כבר לא הפריע לו. "אני לא חושב שכדאי לנו להתעסק עם זה."
"למה לא?" שאלה אותו רייצ'ל, הביטה בו בעצבנות ושילבה את ידיה.
"לא יודע, זו רק תחושת בטן." השיב ג'רמי בשקט, ולא הסיר את מבטו מהדלת.
"אל תשקר, אתה בטח סתם מפחד." זלזלה בו רייצ'ל, והצביעה לעבר הדלת. "מה כבר יכול לקרות לנו אם רק נפתח את הדלת הזאת?"
"לא יודע..." השיב שוב ג'רמי, וכבר העדיף לשתוק לגמרי.
"אני לא יודע מה איתכם, אבל אני מעוניין לדעת מה יש מאחורי הדלת הזאת." חייך לעצמו כריס, והמשיך לנסות לפתוח את הדלת הכבדה בעזרת הידית הישנה בכל הכוח.
"גם אני רוצה לדעת!" מיהרה רייצ'ל לעזור לו, אך לפתע רעם חזק נשמע והבהיל אותה, היא נצמדה לאחיה הבכור.
"אל תדאגי, את לא צריכה לפחד מזה, זה רק רעם." הרגיע אותה כריס, וליטף את ראשה הרטוב של אחותו הקטנה.
"זוזי, אני אעזור לו לפתוח את הדלת." הרחיק אותה ג'רמי מימנו, ורייצ'ל הביטה בו בפרצוף חמוץ, כנראה שפתאום הסקרנות החלה להשתלט גם עליו.
כריס וג'רמי משכו את ידית דלת העץ בכל הכוח, הדלת נפתחה במהרה ונפלה על האדמה בצד השני בקול חבטה רועם, הרתיעה במקצת את רייצ'ל הקטנה.
"מה זה?" הביטה רייצ'ל אל תוך חלל הדלת.
טיפות הגשם מיהרו לרדת אל תוך חלל גרם מדרגות האבן האפורות שדלת העץ הכבדה חשפה בפניהם, והשמיעו צלילים מעומעמים ויפים שדמו לצלילים של מערת נטיפי קרח עמוקה ומהדהדת. לא היה אפשר לראות מה נמצא בסוף המדרגות, הכול היה חשוך ומעורפל מידי, בכל זאת השלושה החליטו לרדת למטה מרוב כל הסקרנות שתקפה אותם, וברוב טיפשותם שכחו מאביהם המלך שבוודאי כבר התחיל לחפש אותם, התעלמו מהחושך ששרר שם והביט בהם.
YOU ARE READING
ספריית הארמון (1)
Abenteuerכריס, ג'רמי ורייצ'ל שיחקו בתופסת בגן הארמון ולפתע מצאו את ספריית הארמון הישנה והמסתורית, השלושה החליטו לחקור את סודותיה וכך מצאו את עצמם עמוק בתוך תעלומות והרפתקאות מעניינות, מוזרות ולפעמים גם קצת מפחידות. יחד עם אליסיה, בעלת הספרייה המסתורית שמרבה...
