הנסיכה דיאנה החליטה לצאת מחדרה ולטייל מעט ליד המזרקה הגדולה, שמלתה שהגיעה רק קצת אחרי ברכיה היתה תכולה עם פרחים צהובים ואדומים, ושרווליה המעט תפוחים הגיעו רק עד המרפק, המחוך היה בצבע צהוב כהה, והכובע הגדול בעל הסרט הסגול-הארוך שחבשה על ראשה תאם לחלוטין לשמלה, על צווארה ענדה שרשרת פנינים לבנים, באוזניה ענדה עגילי יהלומים-ורודים ומתנודדים, ושערותיה החומות נאספו לקוקו נמוך, התעופפו מעט ברוח החלשה.
"איזה יום יפה, חבל להישאר בחדר עצבנית, טוב שיצאתי." חשבה לעצמה דיאנה בחיוך כשישבה על ספת המזרקה, וניסתה להביט מעט בשמש המסנוורת.
עיניה הירוקות של דיאנה נצצו מאור השמש היפה שגרמה לה לא להשים לב לגברת שהתקרבה אליה, ולשלושה שהגיעו לשם אחריה והביטו בה בשקט מאחור.
"אני לא חושב שלעקוב אחריה זה רעיון טוב כל כך..." העיר כריס באי נוחות מסוימת.
"שששש..." השתיק אותו ג'רמי.
"אל תשתיק את כריס!" הגיבה לו רייצ'ל בכעס.
"את זו שכל כך רצתה לעקוב אחריה, אז אל תכעסי עליי אם ניתפס שוב!" החזיר לה ג'רמי.
"שוב?" תהה כריס. "כמה פעמים כבר עקבתם אחריה?"
"לא הרבה, אתה לא צריך לדאוג..." התחמקה מימנו רייצ'ל, עדיין לא רצתה שידע על מה שקרה בלילה.
"דיאנה."
"אמא." הופתעה דיאנה לשמוע את קולה, והעבירה את ענייה לגברת היפה שעמדה מולה.
"אני יכולה לדבר איתך לרגע?" שאלה האם והתיישבה לידה, שמלתה היתה ארוכה ועדינה יותר משל ביתה הצעירה, ועל ראשה היה נזר קטן וזהוב כיאה למלכה.
"אני יודעת על מה את רוצה שנדבר..." נאנחה דיאנה בחוסר חשק לשמוע את דעתה של אימה על הכול.
"אז, את לא רוצה לשמוע את מה שיש לי להגיד לך?" נעלבה מעט האם. "תקשיבי, ילדה שלי, אני אישית גם רוצה שתתחתני כמו אביך, אבל רק בזמן שאת תרגישי בנוח לעשות את זה, הבנת?"
"אמא, כבר אמרתי לכם אלף פעמים שאני לא רוצה להתחתן, לא עכשיו ולא אף פעם!" הגיבה דיאנה בייאוש. "אני לא מבינה, למה מאז שהגעתי לגיל שתיים-עשרה אבא ואת תמיד מדברים על חתונה?!"
"את כבר יודעת, זה בגלל שבגיל הזה בדרך כלל נשים יכולות להביא ילדים לעולם." צחקקה מעט האם, והחזיקה בידיה של ביתה היחידה. "אני זוכרת איך אביך פחד לתת לך לשחק עם בנים בגילך בגלל זה, ואיך את תמיד מצאת דרך לחמוק אל המטבח ולשחק שם עם ילדי המשרתות."
"כן, ואיך בגלל זה אותם הילדים נענשו וגורשו אל מחוץ לארמון." המשיכה אותה דיאנה בעצבנות על אביה, ומיהרה לשלב את ידיה.
ציפורים כחולות וקטנות התעופפו להן, התיישבו על פסל האלה היפה של המזרקה ושיחקו עם המים הנקיים-הנוצצים שלה, בזמן שציצו את הציוצים הקטנים שלהם עלים נפלו ביחד עם הרוח הקלה בעדינות מהעצים, ונחתו חלקם על האדמה וחלקם אל תוך המזרקה, הוסיפו לה את צבעם הירוק כהה-בהיר והעדין שלהם.
YOU ARE READING
ספריית הארמון (1)
Aventuraכריס, ג'רמי ורייצ'ל שיחקו בתופסת בגן הארמון ולפתע מצאו את ספריית הארמון הישנה והמסתורית, השלושה החליטו לחקור את סודותיה וכך מצאו את עצמם עמוק בתוך תעלומות והרפתקאות מעניינות, מוזרות ולפעמים גם קצת מפחידות. יחד עם אליסיה, בעלת הספרייה המסתורית שמרבה...
