תברח כמה שתרצה. לאותו הסוף. שמוביל כל פעם להתחלה.
טאהיונג ידע הכל. התכנית שלו היתה מדוקדקת לפרטי פרטים.
שלימות היתה מילה שהוא עיקם וסיבך בדרכים שלו. חדור מרץ למטרה.
הוא עקר מישורים בכדי לנטוע הרים שוממים. ונראה היה שהכל בשליטתו.
אך היה משהו שהוא לא...
-"מה לעשות ואיך לחשוב - כשהראש רוצה לשכוח והלב ממשיך לאהוב..."-
******
"אומה?..." ג'אנקוק התיישב בספה הארוכה. ג'ין התקרב אליו עם מגש קטן. כוס קפה חמה ומאפה קטן נחו עליו. "מה אני עושה פה?". שאל הקטן בבלבול.
"היית עייף אתמול ונרדמת. בא, תאכל קצת, אני אסיע אותך אחר כך לטאהיונג." ג'ין פנה לארון, להוציא בגד לקטן. בארונו תמיד היו בגדים בשביל ג'אנקוק.
"לטאהיונג?". אי שביעות רצון היתה בקולו. אין לו חשק לראות את טאהיונג. כן. אין לו. בכלל. בכלל לא.
"כן. הוא יסיע אתך אחר כך הביתה. למרות שהוא היה צריך לקחת אותך אתמול אחרי הצילומים, לא?". טאהיונג? אותו?-- היי נכון. חצוף. הבנאדם הבריז לו. אהה... בטח היה עם פוצי מוצי שלו. אדיוט. חצוף. חתיך מעצבן. יופי מ-
"ג'אנקוקי! למה אתה לא מתלבש? תפסיק לבהות." הוא ניער את ראשו במהירות, מובך מאומה ג'ין שנפנף מולו באצבעו וירד לבית הקפה למטה. לאחר רבע שעה ירד הקטן, מברך את העובדים בבוקר טוב נימוסי ומתוק.
השעה היתה קרוב לשתיים אחר הצהריים. ג'אנקוק לא הופתע. גופו כל כך עייף וצמא לשינה שברור מאליו שסדרי השינה אצלו יהיו בלתי סדירים. אחלה גוף. אין תותח יותר ממנו. פאר הברי-
"ג'אנקוקי שתית את הקפה שלי? עדיין לא התעוררת? כן, אני קורא לך יותר מארבע פעמים כבר." ג'ין הביט בו בסקירה דואגת. הקטן השפיל מבט ונשך את שפתיו. "אייגו... אל תבכה מתוקי שלי. הכל טוב." צבט את לחיו של הקטן בחיבה, שהחזיר לו חיוך קטן ומבויש.
"טוב, קדימה. צריך להסיע אותך."
---
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
