את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐟𝐨𝐮𝐫🖤

~נקודת מבט דניאל~
ג׳ייק סימן לי לצאת אליו . הוא לא רוצה עדיין שהיא תראה אותו לא הבנתי למה.
הלכתי איתו לקצה החדר ולחשתי לו כדי שהיא לא תשמע אותנו מדברים ״הכל בסדר בוס?״
״למה .. היא פאקינג.. ערומה .. מולכם?!״ הוא זעם . הקול שלו רטט מעצבים והוא השתדל בכל זאת לשמור על השקט.
הסתכלתי אחורה. היה לה מבט מיוסר על הפנים.
(הערת הכותבת: המחיצה הירוקה הייתה מצד אחד אטומה ומהצד השני שקופה. ככה שברוק לא ראתה מה קורה בחוץ בזמן שג׳ייק ישב וצפה בה)
לא הספקתי לענות והוא תפס את ידי באיום ״תכסה אותה לפני שאני מפוצץ משהו״
הוריד במצח שלו היה נפוח .
באתי ללכת אבל הוא עצר אותי שוב . ״ואני מבקש שאחר כך תלבישו אותה במשהו מחמם . קר פה. ״ סינן ושחרר אותי.
הוא לא מוכן שהיא תתקרר אבל לקשור אותה כלכך חזק עד שכל הגוף שלה פצוע וחבול לא מפריע לו? אני בחיים לא אבין את הבנאדם הזה. הדרך שלו לאהוב בחורה כל כך גרועה.

~נקודת מבט ברוק~
דניאל חזר אחרי דקה, ולחש משהו לקייל שהתרחק ממני.
הוא הרים את השמיכה מהרצפה וכיסה את כל החלק העליון של גופי עד הצוואר.
קייל המשיך עד שכל הפצעים ברגליים היו חבושים ונקיים.
כשהוא עבר לבטן, החזה, והידיים הוא העביר את השמיכה אל הרגליים.
אני לא אוהבת את ההתעסקות הזאת בגוף שלי, כל נגיעה גרמה לי להתכווץ.
אחרי 20 דקות של נסיונות כושלים לדובב את השתיקה שלי , הוא סיים עם התחבושות והפלסטרים.
הייתי נראת כמו איש שלג עם כל התחבושות האלה. הוא שחרר את האזיקים , והושיב אותי שוב על המיטה .
״את בסדר? מסכימה לנסות לעמוד?״ הנדתי בשלילה אבל זה לא מנע ממנו בכל זאת למשוך אותי מהמיטה לעמידה. בשנייה שכפות רגליי נעמדו על הרצפה הקרה הרגשתי כאב ראש וחולשה ונפלתי. דניאל רץ לכיווני והחזיק אותי בצד אחד בזמן שקייל תומך בי משמאל. כשנפלתי, שמתי לב שהמחיצה התנערה. כאילו מישהו בצד השני ראה מה קורה. בחנתי אותה בניסיון להבין מה פשר התזוזה המתוזמנת.

~נקודת מבט ג׳ייק~
בשנייה שראיתי אותה נופלת קפצתי ממקומי ונצמדתי למחיצה כדי לראות מקרוב יותר אם היא בסדר.
היא שמה לב אליי ובהתה בי אפילו מבלי לראות אותי. עיניי לא זזו משלה , עד שהיא הניחה לרעש המוזר ונתנה לבנים להושיב אותה על המיטה בחזרה.
הקנאה שזורמת בי שאני רואה אותם נוגעים בה. זה יכול לשגע אותי .
אבל לא, אני אתן לה זמן לפני שהיא תראה אותי .  רק ככה היא לא תפחד .

~נקודת מבט ברוק~
הבנים הלבישו אותי בפיגמה חורפית. סוף סוף בגד שמתאים למזג אוויר .
שמו לי מכנס פרווה ורוד בהיר ונעים בטירוף, וקפוצ׳ון לבן וגדול .
איש שמעולם לא ראיתי נכנס לחדר אוחז בשמיכת פוך ענקית. הניח אותה בקצה המיטה והלך .
קייל כבר ארז את חפציו והלך גם הוא ונשארתי לבד עם דניאל . הוא התקדם אליי וקשר יד אחת שלי לקצה המיטה באזיקים בזמן שאני עדיין יושבת, והלך גם הוא.
החדר דמם .
שעות חיכיתי להיות לבדי. ההמולה מסביבי הטריפה אותי.
הייתי עייפה , מותשת. אבל פחדתי להרדם.
יש משהו במחיצה הזאת אני יודעת. אני מרגישה מבטים עליי למרות שאין אף אחד בחדר.
התחיל להיות לי קר. הושטתי את היד הלא אזוקה אל השמיכה אבל לא הצלחתי להגיע אליה . הרמתי את הרגליים על המיטה וניסיתי להגיע גם איתן אל השמיכה . אבל היא הייתה רחוקה מדי .
מתוסכלת נשכבתי על המיטה מחבקת את רגליי ומנסה למצוא תנוחה נורמלית עם היד הקשורה.

~נקודת מבט ג׳ייק~
קר לה. אבל אני לא יכול לעזור לה.
אני עוד לא רוצה שהיא תראה אותי , היא צריכה להכיל שהיא נשארת כאן , שמעכשיו המקום הזה הוא הבית שלה. ורק אז לפגוש אותי .
ראיתי שהיא מנסה לשמור על עיניה פקוחות אבל הטיפולים האלה עייפו אותה ובצדק. כמה דקות עברו והיא נרדמה.
נראית כמו מלאך למרות החבלות. אני לא אוותר עליה . עד שהיא תאהב אותי בחזרה.
חיכיתי עוד כמה דקות לוודא שהיא ישנה ויצאתי החוצה אל דניאל שישב בסלון הענק וראה סרט.
״דניאל״ קראתי והוא קפץ ״אה ג׳ייק ?״
בגלל שהוא הבנאדם שאני הכי סומך עליו כאן בכל הבית אין לי בעיה שיקרא לי בשמי הפרטי.
״היא נרדמה. קח אותה בבקשה לחדר שלה ״ ציוויתי והלכתי למשרד.

מקווה שאהבתם 😍
תצביעו ❤️