את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐞𝐢𝐠𝐡𝐭𝐞𝐞𝐧 🖤

״בוקר טוב ברוק״
דניאל ניער אותי משנתי.
החלופה הזאת בין דניאל וג׳ייק משגעת אותי, אבל בכל זאת אני מעדיפה את דניאל.
שפשפתי את עיניי , הפניתי לו את הגב וחזרתי לנמנם.
היה לי קשה להרדם בלילה , ואני עייפה ממש.
נהיה שקט ושמחתי שיש לי עוד זמן לישון , אבל טעיתי. השמיכה נמשכה ממני במהירות. ״אמרתי בוקר טוב״ דניאל צחק.
״זה לא מצחיק״ התרוממתי ופתחתי את העיניים בכבדות.
״צחצחי שיניים ותתלבשי״ אמר והתיישב על המיטה.
בחרתי ללבוש ג׳ינס שחור בגזרה גבוהה וסריג לבן עם פתח וי וירדנו אל הסלון.
ג'ייק עמד שם שמשקפי שמש על ראשו ועשרות מזוודות שחורות מקיפות אותו.
״בשביל מה כל המזוודות?״ שאלתי ושילבתי את ידיי תקועה במרחק ממנו.
״אני מביא איתנו כמה שומרים״ ענה ולא פנה להביט בי כי היה עסוק בפלאפון שלו.
לאחר כמה דקות הוא הרים את ראשו ובחן אותי, לקחתי עוד כמה צעדים אחורה נרתעת ממבטו.
״יוצאים. עכשיו!״ הוא צעק אל חלל הסלון ובין רגע כל השומרים ששהו בחדר רצו לכיווננו, חטפו מזוודות ורצו אל היציאה.
המהומה הרתיעה אותי מאוד ומיד ברחתי ועמדתי מאחורי אחד העמודים הענקיים  שהיו מפוזרים סמוך לקירות הקומה. גם הצעקה החזקה של ג'ייק הפחידה אותי, זה הזכיר לי את הימים הראשונים שלי כאן, כשנהג בי באלימות . אסור לי לשכוח שגם מאחורי החזית הנחמדה שהוא מנסה לבנות לעצמו עדיין נמצא אותו אדם רע וחסר לב.
עמדתי שם כמה דקות בלי שאף אחד יכול לראות אותי והרגעתי את עצמי, עד שדניאל הופיע מולי פתאום.
״את בסדר?״ שאל. הוא כנראה הבחין שנעלמתי.
״כן״ אמרתי אך קולי הגבוה הסגיר שלא.
״אז מה את עושה כאן?״ שאל.
לא יכולתי להגיד לו שכל הסיטואציה מפחידה אותי.
״סתם התרחקתי מהמהומה, הכל בסדר״ הצלחתי לסדר את קולי ויצאתי יחד איתו מה״מחבוא״ שיצרתי לי.
ג'ייק עמד שם וחיכה לי .
״בואי , הולכים״ אמר והושיט לי את ידו. כמובן שלא נענתי להצעתו והתקדמתי בעצמי לעבר הדלת, אך ג'ייק רץ אליי ועצר אותי במקום.
״לא לא, אנחנו הולכים מיציאה אחרת״ אמר וסובב אותי לכיוון השני. עברנו את הסלון והגענו למדרגות הפונות למטה, בחיים לא ראיתי אותן.  ג'ייק ירד ראשון, אני אחריו, ודניאל בסוף.
הגענו למסדרון ארוך וחשוך שמעט שמש בוקעת מחלונות בודדים והתקדמנו לאורכו. אחת הדלתות הייתה פתוחה ועצרתי להסתכל מה יש בפנים, זיהיתי את החדר שבו הייתי כלואה בהתחלה, עם המחיצה שמכאן נראתה שקופה כמו זכוכית והמיטה הקשה.
דניאל שהלך אחריי מיהר לסגור את הדלת והורה לי להתקדם. החדר החזיר אותי אחורה והזכיר לי מה ג'ייק עולל כשרק הגעתי. אני לא אשכח לו את זה.
בסוף המסדרון הייתה דלת אחרונה וכעברנו דרכה עמדו שם יותר מ10 מכוניות יוקרתיות. כולן בצבע שחור או לבן.
ג'ייק פתח את הדלת הקדמית של אחת מהמכוניות
השחורות והארוכות יותר, מרצדס אני חושבת, וחיכה שדניאל יגיע בעקבותיי כדי שייקח את המפתחות ויכנס.
לאחר שנכנס חיכיתי שיורה לי להכנס למושב האחורי , אך במקום הוא הוציא 2 רצועות שחורות מכיסו.
״מה אתה עושה?״ שאלתי ולקחתי צעד אחורה.
״זה אמצעי זהירות ברוק.״ ובהפתעה גמורה הוא משך אותי אליו והצמיד אותי אל המכונית שחנתה ליד.
בתחילה הוא קשר את ידיי מאחורי הגב אחת לשנייה, הרגשתי שהוא נזהר לא להכאיב יותר מדי אבל זה קשה שמנסים לקשור חזק מספיק כדי שלא אוכל להתיר את הקשר.
לאחר מכן הוא קשר את הרצועה השנייה על עיניי .
הוא הכניס אותי אל המכונית בזהירות, חגר אותי וסגר אחריי את הדלת.
שמעתי שהוא התיישב מקדימה ליד דניאל ואני השמטתי את ראשי אחורה בייאוש.
ניסיתי לשחרר את ידיי מהרצועה אבל זה לא היה אפשרי.
״איך ישנת?״ ג'ייק שאל.
בחרתי להתעלם.
לאחר השאלה הזאת הנסיעה עברה בדממה.
הנסיעה לקחה בערך 20 דקות..
איך יש שדה תעופה כל כך קרוב לבית?
בחיים לא שמעתי מטוסים מעלינו...9
איפה אנחנו לעזאזל?!
המכונית עצרה וידיו הגדולות של ג'ייק משכו אותי מהמכונית כשאני עדיין קשורה. הוא הניח יד אחת על מותני ועם ידו השנייה אחז בזרועי וכך הוביל אותי לכיוון הרעש.
לא היה רעש של מטוסים ממריאים אלא רק של המון בחורים מדברים בינהם. הלכנו על חצץ והרגשתי לא בנוח שאני לא יכולה לראות בעצמי את הדרך אלא צריכה להיות מובלת.
כבר היינו בתוך ההמולה כשרגליי מעדו על האבנים המציקות. ג'ייק מיד הרים אותי מהרצפה ונשא אותי על כתפו כמו שק כך שראשי מופנה לגבו והישבן שלי ליד ראשו.
״מה נראלך שאתה עושה?״ שאלתי
״תוריד אותי!״
הוא התעלם ממני והמשיך ללכת, הרגשתי את צעדיו עולים במדרגות , כנראה של המטוס- עד שהרגשתי שהרוח פסקה והקולות מבחוץ התעמעמו.
ג'ייק הושיב אותי על מושב - נוח בהרבה ממושב של מטוס רגיל- והתיר את הרצועה שקשרה את ידיי. הוא נתן לי כמה דקות לנער את הידיים ולהזרים את הדם בחזרה ואז הוריד גם את כיסוי העיניים והתיישב לידי.
התבוננתי סביבי. זה היה מטוס פרטי אך גדול שהכיל שני כיסאות גדולים ונוחים. מולנו היה מושב עגול ומרופד שחצי הקיף שולחן אוכל שעמד לידו, ומאחורינו הייתה ספה ארוכה מעור בצבע שמנת ועוד שני מושבים זהים לאלה שישבנו עליהם .
לא הבנתי איפה כל שאר השומרים שבחוץ אמורים לשבת אך לא רציתי לשאול את ג'ייק. אני עדיין לא מדברת איתו.
אני ישבתי ליד החלון ומיד פניתי להסתכל החוצה, אבל וילון קטן סגר עליו. באתי להזיז אותו אבל ג'ייק תפס בזרועי וציקצק בלשונו.
נאנחתי שוב ונשענתי אחורה. למזלי הייתה מין מחיצה כזו ביני לבין ג'ייק כך שמתי שנשענתי הוא לא יכל לראות אותי ואני לא אותו.
שמעתי מאחוריי את השומרים נכנסים וכשסובבתי את ראשי הבחנתי בוילון שחור הנמצא מאחורי במתחם ששהינו בו וכנראה שם כל השומרים היו.
אז זה זה אומר שהמטוס הזה הרבה יותר גדול משחשבתי, מאיפה הכסף של ג'ייק מגיע לכל הדברים האלה? אני אהיה חייבת לברר את זה מתישהו.
בינתיים חיכינו שכולם יעלו אל המטוס , ספרתי לפחות 30 שומרים שעלו. למה צריך כל כך הרבה שומרים שיגיעו איתנו??
סוף סוף כולם עלו , הדלתות נסגרו והמרנו. בשנייה שהמטוס החל לטוס באוויר הכאבים באזניים התחדדו ממש. זה החלק השנוא עליי בטיסות, אני לא מבינה איך כולם עוברים את זה בקלילות בזמן שאני מסוגלת לבכות מהכאבים הלא פוסקים.
התכווצתי בכיסאי, הצמדתי ידיים לאוזניי ועצמתי את עיניי בחזקה במטרה להקל על הכאב.
״מה קרה?״ שמעתי את ג'ייק שואל וקולו היה בהול.
״עזוב אותי״ זה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מפי ומיד אחר כך חזרתי לכאבים הכבדים והחדים.
ג'ייק הושיט לי מסטיק בטענה שזה עוזר ולא הרפה עד שלקחתי אותו.
הוא צדק זה באמת עזר. המשכתי ללעוס עד שהכאבים נעלמו .
כבר הייתי רגועה וישבתי במקומי בשלווה עד שג׳ייק קם מכסאו והתיישב על ברכיו מולי.
״תסתכלי אליי״ אמר ועשיתי כדבריו.
״זה שנפתחת אליי יותר בזמן האחרון לא אומר בשום פנים ואופן שמותר לך לזלזל בי , ובטח שלא להתעלם ממני כאילו אני איזה חברה שלך״ הצהיר. הוא הדגיש כל מילה שלו.
האיש הזה יכול להטריף אותי.
״את מוכנה להגיד משהו כבר?״ ביקש וקולו היה תוקפני ומיואש בו זמנית.
״תודה על המסטיק״ אמרתי . לא היה לי עוד משהו להגיד כרגע.
״אוקיי״ אמר וחזר למקומו.
בשעה שעברה הוא הרכיב את משקפיו שכבר יצא לי לראות וקרא ספר .
אני התכווצתי במושבי וניסיתי להישען בצורה נוחה אך זה לא היה אפשרי. העברתי את הזמן בלצפות בטלויזיה הגדולה שהייתה מול מושבי והתעלמתי מגייק.

יפות💗
איך אתן? מישהי כאן בבידוד?
אני מתחרפנת בבית כבר אז אולי אני אעלה מחר עוד פרק, נראה לפי ההיענות..
אוהבת 💓