את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐟𝐢𝐯𝐞🖤

התעוררתי בחדר שלא הייתי בו עד עכשיו. הוא היה חדר שינה אמיתי.
שכבתי על מיטה ענקית , שקועה בין שמיכות וכריות. הסתכלתי סביבי ולא היה אף אחד בחדר.
קמתי מהמיטה בעדינות, ולאט לאט נעמדתי וקמתי ממנה. עדיין צלעתי והייתי חלשה אבל כבר הצלחתי ללכת מבלי לאחוז בכלום. השינה מרפאת .
החלטתי לסרוק את החדר. בחדר היו 3 דלתות , על כל קיר דלת.
פתחתי את האחת מימיני ונכנסתי לחדר שרותים ואמבטיה. חדר גדול יחסית עם כיור חלק ולבן ומראה גדולה מעליו.
הסתכלתי על עצמי במראה והזדעזעתי. השיער שלי היה פרוע , ופנאי היו מלאות במכות כחולות וחבורות שלא ידעתי מאיפה הן הגיעו. על הצוואר והעורף היו לי סימני חנק אדומים.  וראו שלא התקלחתי כבר המון זמן.
שוב עלו בעיניי דמעות. מה קורה כאן? מי עושה לי את זה??
יצאתי מהחדר והלכתי לדלת השנייה שהייתה משמאל למיטה . היא הייתה נעולה והנחתי שהיא הדלת כניסה כי היא הייתה הכי גדולה .
הלכתי לדלת האחרונה שמול המיטה ונכנסתי לחדר ארונות גדול, מלא בשידות ובגדים תלויים. הנחתי שהבגדים הם של מי שישן בדרך כלל בחדר הזה , אבל שהעמקתי ראיתי שכל הבגדים הם בגדי נשים,  כולם חדשים עם טיקט, והחלק המפתיע שכולם תואמים למידותיי בדיוק.
רעש של מנעול נשמע מחוץ לחדר . מישהו הגיע.
סגרתי את הדלת של חדר הארונות וחיפשתי מקום להתחבא, התיישבתי מאחוריי אחד מעמודי התלייה, חיבקתי את רגליי ושתקתי.
אני יודעת שזה מעשה תינוקי אבל קיוויתי שמי שזה לא יהיה, יראה שאני לא שם וילך .
טיפשה שכמותי.
״ברוק!״ נשמעה קריאה חזקה שהדהדה בכל החדר.
שתקתי.
״אני יודע שאת כאן, צאי עכשיו!״ זיהיתי את קולו של דניאל, אבל הוא היה נשמע עצבני.
שמעתי אותו פותח דלת כלשהי, כנראה של השירותים ומחפש.
לא עברו כמה שניות והדלת של חדר הארונות נפתחה בחבטה.
״ברוק צאי כבר״ קולו היה עצבני ואני חיבקתי את עצמי יותר חזק מתפללת להעלם.
הצעדים התקרבו אליי באיטיות. עד שנעצרו. דממה מבעיתה שררה בחדר ונשמעו רק הנשימות הכבדות של דניאל.
בשנייה הוא משך את הבגד שכיסה אותי וחשף אותי. הוא משך לי את היד והרים אותי למעלה בכח.
הוא המשיך לאחוז בי וגרר אותי איתו לאחת השידות ופתח את המגירה הראשונה.
המגירה הייתה מלאה בחזיות. עשרות חזיות. כולן מתאימות למידה שלי. זה הבעית אותי .
הוא משך חזייה לבנה ופתח את המגירה הבאה. היא הייתה מלאה בתחתונים. מלא תחתונים מכל הסוגים. הוא לקח זוג תואם ויצא איתי מהחדר.
״את צריכה להתקלח. ״ תורידי את הפיג׳מה שאני אעזור לך להוריד את התחבושות״ הוא אמר בחוסר סבלנות.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהבחנתי בגובה שלו. הוא היה גבוה בטירוף, והשרירים שלו בלטו מהחלצה הקצרה והשחורה שלבש.
למרות שכבר ראה אותי בהלבשה תחתונה , הייתי מובכת שהוא שוב ייגע בי ויראה אותי פגיעה כל כך.
״אני אסתדר לבד״ אמרתי וחיכיתי שייצא.
״לא את לא״ הוא ענה ״בואי נעשה את זה זריז ״
הלכתי כמה צעדים אחורה והוא התקדם אחריי. הוא הסתכל לי בעיניים . היו לו עיניים טובות , מתוך כל האנשים שיצא לי להתקל בהם איתו הרגשתי הכי בנוח.
שכנעתי את עצמי שהוא קיבל הוראה לעשות את זה והוא לא מחפש דרכים להפשיט אותי והנהנתי אליו לאישור.
הוא פשט את בגדיי נזהר על הפצעים , והציע לי לשכב על המיטה. נשכבתי חשופה ופגיעה והוא התיישב לידי . הוא הוריד את התחבושות בעדינות מפתיעה והוא צדק, לא הייתי מסתדרת לבד.
הוא חשף את הפצעים.
״למה עשיתם לי את זה?״ שאלתי בקול חנוק. היה לו מבט מרחם.
״זאת הפקודה שקיבלנו ברוק.. את תביני הכל אחר כך, כשתפגשי את הבוס״
הבוס?
״דניאל..״ אמרתי בהיסוס והוא הרים אליי את מבטו ״הבוס הזה.. פגשתי אותו כבר? ״ שאלתי ופחד חילחל בי.
הייתה לי תחושה שאני יודעת מי הבוס. הפחד שהרגשתי היה זהה לפחד שהרגשתי שהאיש הזה בדק לי את הנשימה. האיש עם הקול המאיים.
דניאל התלבט בתשובתו והחליט לא לענות לי.
״בואי, סיימתי״ הוא קם והושיט לי את היד.
נעזרתי בו וקמתי . הוא הלך איתי אל חדר האמבטיה.
״יש לך 20 דקות להתקלח. תלבשי את זה כשאת מסיימת ותצאי״ הוא הושיט לי את החזייה והתחתונים שלקח מחדר הארונות.
״קייל יחכה לך פה ויחבוש אותך שוב , ואז תרדי איתו לאכול״
הנהנתי.
״מילאתי לך אמבטיה, תהני״
הוא אמר וסגר אחריו את הדלת . עברו כמה שניות ושמעתי גם את הדלת הראשית של החדר נסגרת וננעלת.
רציתי לבכות, אבל הדמעות לא יצאו.
מרגע שהגעתי אני מפחדת ומשתגעת מכל מה שקורה אבל אני חזקה .
הם לא יגרמו לי לבכות.