את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐭𝐰𝐞𝐥𝐯𝐞🖤

~נקודת מבט ברוק~
בשנייה שיצאנו החוצה הרגשתי יותר טוב.
למרות שחורף עדיין, הייתה שעת צהריים והשמש הייתה נעימה .
דניאל נתן לי מים וליטף את פניי. מגעו לא נוראי כמו של ג׳ייק, אבל הייתי מעדיפה שגם הוא יעזוב אותי. אני רק צריכה להיות לבד. 
זה כל מה שאני מבקשת.
לבד וחופשייה מהמקום הזה.
״אני אסתדר מפה״ קולו של ג׳ייק רעם. מתי הוא הספיק לצאת לכאן?
דניאל עזב את פניי ונכנס אל הבית.
ג׳ייק הגיע והתיישב במקומו.
ממש תורנות.
התיישבתי ופניו היו מולו.
״זה תמיד יהיה ככה?״ שאלתי, תופסת את מבטו בלי להירתע.
״מה תמיד יהיה ככה?״ חזר אחריי.
״ככה, המצב הזה, החבלות והעונשים..״ הסברתי
״אני לא בנויה לזה ג׳ייק, תן לי לחזור הביתה..״ הוספתי בטון שקט יותר , משתדלת לא להשמע שבורה כמו שאני בפנים.
אני מתגעגעת למשפחה שלי .
לחברות שלי.
לחדר שלי.
הם חושבים שאני מתה?
מישהו מנסה למצוא אותי?
אני מנסה להדחיק את המחשבה הזאת מראשי כמה שיותר. אני לא רוצה לצפות להושעה ולהתאכזב.
״זה לא יהיה ככה ברגע שתלמדי לכבד אותי ברוק, שתאהבי אותי.״
לאהוב אותו?
הוא חושב שאני אי פעם אוכל לאהוב אותו?
לא יודעת אם לבכות או לצחוק.
״אני חושבת שאתה יודע שאני לא אוהב אותך לעולם.״ אמרתי בשקט ואיטיות.
אני יודעת שזה יכעיס אותו. אבל הוא חייב לשמוע את זה.
הוא לא ענה, וזה היה מפתיע.
הזזתי ממנו את מבטי, השענתי את ראשי בחזרה וצפיתי בשמיים, בשמש, בציפורים. כולי מקנאה בהן, הן חופשיות שם למעלה, ואני תקועה כאן.
שמתי לב שאין שום רעש של מכונית בסביבה. משמע אנחנו לא בעיר . איפה אנחנו יכולים להיות כבר? כמה רחוק הוא לקח אותי?

״בואי , ההפסקה נגמרה״ פסק והתרומם . הוא הושיט ידיים כדי להרים אותי אבל הנדתי בראשי . לא חשבתי עדיין מה להגיד לו שיצדיק את זה שאני לא רוצה שירים אותי עוד פעם .
הוא נעץ בי מבט מאיים ונרעדתי.
הוא הושיט שוב את ידיו ובלי לחכות נשא אותי בקלילות מוזרה.
חזרנו לחדר שלי והושכבתי על המיטה.
השגרה הזאת נמאסה עליי, שאני לא מחליטה על עצמי ולא יכולה להחליט מה אני רוצה לעשות.
״אני הולך למלא לך אמבטיה״
ג׳ייק נעלם בחדר האמבטיה . הוא יצא לאחר כמה דקות וניגש אליי. הוא הושיט לי את היד כדי לעזור לי לקום.
התרוממתי והלכתי איתו בצעדים מתונים עד לחדר האמבטיה. ״אתה יכול לצאת בבקשה?״ ביקשתי נשענת על הכיור.
״לא״ הודיע ״אני צריך לראות שאת מסתדרת כאן״ המשיך.
״אני באמת אסתדר לבד״ ניסיתי לשכנע ״פשוט ייקח לי קצת יותר זמן״
השתדלתי לשכנע אותו ללכת בו בזמן שנזהרתי לכבד אותו שלא יתהפך עליי פתאום .
הןא מאוד הפכפך.
״תני לי לעזור לך עם הבגדים ״ הוא התעלם ממה שאמרתי ופשט לי את הגופיה. החולשה שלי מנעה ממני להתנגד גם כשהוריד את הטרנינג.
חיבקתי את עצמי מהמבוכה כשנשארתי חצי עירומה. בכל זאת, זו הפעם הראשונה שהוא רואה אותי בהלבשה תחתונה.
חבל שיש פעם ראשונה בכלל ...
ראיתי שהוא שם לב לחוסר נוחות שלי.
״לא שזו הפעם הראשונה שאני רואה אותך ככה״ גיחך.
רגע
מה זאת אומרת לא הפעם הראשונה??
״מה?״ שאלתי וקולי נרעד.

~נקודת מבט ג׳ייק~
איך אני אוהב את הביישנות שלה.
למרות גופה המושלם היא בכל זאת התביישה שאראה אותה ללא בגדים.
היא לא מבינה שהיא מושלמת ??
״לא שזו הפעם הראשונה שאני רואה אותך ככה״
פניה קפאו .
מה כבר אמרתי?
״מה?״ היא שאלה
פאק
היא לא יודעת שהייתי בחדר מאחורי המחיצה .
היא לא יודעת שצפיתי בה כל הזמן .
מטומטם אני!
״מתי ראית אותי בלי בגדים ג׳ייק?״ השאלה הזאת הקפיאה אותה יותר.
מילים לא ברורות יצאו מפי
לא ידעתי מה להגיד.
״בואי לא נדבר על זה עכשיו טוב?״ ניסיתי להעביר נושא ״תסתובבי אני אתחיל להוריד לך את התחבושות מהגב״
היא הסתובבה ונשענה על השיש.
התחלתי להוריד לה את התחבושות בעדינות.
״זה היית אתה מאחורי המחיצה נכון?״ היא שאלה בשקט בגבה אליי .
נעצרתי לרגע .
איך היה יודעת את זה?

~נקודת מבט ברוק~
זהו
הוא הסגיר את עצמו.
ידעתי שהיה משהו מוזר מאחורי המחיצה . אני הרגשתי את המבטים שלו באותו יום.
אני לא מאמינה שהוא צפה בי כל הזמן הזה.
הוא סובב אותי אליו בחזרה לאחר שסיים להוריד את התחבושות בגב, והתחיל להוריד את התחבושות הקדמיות.
מתעלם משאלתי
עכשיו נגעלתי ממנו יותר.
איך הוא מסוגל?
לא יכולתי לסבול את מגעו בשום אופן , רציתי לתת לו כאפה ולברוח משם. אבל אני כל כך חלשה, אני סתם אפגע יותר .
לא להיות סתומה ברוק.
אבל ברגע שאני ארגיש יותר טוב , אני עפה מהמקום הזה. אני אמצא דרך .

הייי אהובות 🐷
דבר ראשון התמונה להמחשה אבל החצר הרבה הרבה יותר גדולה.
דבר שני אשמח להצבעות ולתגובות.. מבאס לעלות פרקים בלי שיש ביקוש..
ולכן אני אעלה את הפרק הבא ב7 הצבעות ו5 תגובות.. (מספר קצת מוזר לא נורא)