את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐭𝐰𝐞𝐧𝐭𝐲 𝐟𝐢𝐯𝐞🖤

יצאנו מהבריכה ומיד ג'ייק עטף אותי במגבת גדולה.
״תיכנסי להתקלח, אני מסדר כמה עניינים ובא אלייך״ הורה לי.
הוא לבש מכנס ושמתי לב שהוא מכניס לכיס אקדח למרות שניסה שלא אראה.
לא אמרתי כלום ונכנסתי למקלחת.
שטפתי מעצמי את כלור הבריכה וניסיתי להירגע.
רחש קל נשמע מחוץ לוילון.
מה זה?
עצרתי את המים והקשבתי. קולות צעדים נשמעו בתוך החדר, כל כך קרוב אליי.
קצב הלב שלי החל לעלות.
״את לא הקשבת לי״ קול עבה ומצמרר נשמע מחוץ לוילון. צמרמורת עברה בי.
ג׳יימס כאן.
פאק.
הצעדים התקרבו אליי עד שיכולתי לראות  את צלליתו של גיימס מאחורי הוילון הלבן.
בבקשה לא.
אני לא רוצה למות .
לפתע הוילון נתלש ממקומו. לא, הוא ממש לא יראה אותי עירומה.
לפני שהספיק ליפול תפסתי את הוילון והתעטפתי בו כמה שיכולתי.
גיימס עמד מולי, מחייך חיוך זחוח .
״את כל כך סיימת כאן״ אמר בקולו המצמרר, תוך שניות ידיו לפתו את צווארי. הוא תפס כל כך חזק.
עברה דקה, הדקה הכי ארוכה בעולם. לא הצלחתי לנשום ותפסתי בידיו של ג׳יימס בניסיון להשתחרר.
השתנקתי  בקושי והרגשתי שזה הסוף.
ככה אני אסיים את החיים שלי, נחנקת באמבטיה.
למרות שידיי תפסו בגיימס, הוילון לא השתחרר מגופי. לפחות אני אמות בכבוד, ואף אחד לא יימצא את גופתי העירומה חשופה לכל.
נקודות שחורות הופיעו מולי. סימן קלאסי לאיבוד ההכרה.
להתראות עולם.
ירייה נשמעה בצלצולים חזקים בכל החדר.

~נקודת מבט ג'ייק~
אני לא מאמין שגיימס נישק את ברוק.
לקחתי את האקדח איתי ויצאתי לחפש אותו.
אני לא יודע אם אני אהרוג אותו עכשיו, או רק אפגע בנקודות מסוימות ואכלא אותו.
אני לא יודע עדיין איך לאכול את מה ששמעתי עכשיו.
כולם יודעים שברוק שלי. רק שלי.
חיפשתי את חדרו של גיימס ומצאתי אותו בקצה המסדרון.
השותף שלו זה מאט.
״איפה ג׳יימס?!״ צעקתי עליו.
״הוא הלך לדבר איתך מקודם לא? אני די בטוח שהוא לא ייצא מהחדר שלכם עדיין״ מאט מלמל מפוחד .
לא יצא?
מה זאת אומרת לא יצא?!
פאק.
ברוק.
רצתי במהירות אל החדר , ופרצתי את דלת האמבטיה בבעיטה.
פניי החווירו, גיימס עמד שם מחוץ לאמבטיה, ברוק הכחולה נחנקת בידיו, עטופה בוילון שאני לא יודע מתי הספיק לרדת.
לא היססתי אפילו לשנייה.
יריתי לו בירך וגיימס נפל אל הרצפה וביחד איתו ברוק שנפלה ונמעכה תחתיו.
״ברוק!!״ כרעתי אליה מיד.
דחפתי את ג׳יימס המיילל ממנה ובדקתי לה דופק.
היא הזיזה את ראשה מעט.
היא בחיים .

רצתי אל הדלת וצעקתי ״תקראו לרופא!״
נעצרתי רגע ונזכרתי שברוק שוכבת שם עירומה.
״ולבחורה כלשהי״ הוספתי וחזרתי אל החדר.
הדאגה התחלפה בזעם.
התיישבתי על ג׳יימס ששכב שם נאנח מכאבים , בכוונה מועך את הירך הפצועה. 
התחלתי להכות אותו באגרופים לפנים.
לא יכולתי להפסיק.
הוא כבר מזמן איבד את ההכרה ודימם בכל הפנים אבל המשכתי .
הזעם ביעבע בי.
״ג׳ייק!״ קריאות נשמעו מאחורה אבל התעלמתי.
״ג׳ייק!״ דניאל תפס לי את הכתף וניער אותי מהאמוק שנכנסתי אליו.
״הוא כבר מת!״ הוא צעק עליי.
הסתובבתי לאחור וראיתי חבורה של שומרים בכניסה לחדר צופים במתרחש, מבוהלים מכמה תקיף אני כשזה מגיע לברוק.
זה טוב, שיפחדו להתעסק איתי.
״יש פה בחורה מהקבלה, וגם רופא״ אמר .
התעשתי במהירות והתרוממתי מהגופה .
״תצאו כולם״ פקדתי ופילסתי את דרכי אל הבחורה שעמדה רועדת בכניסה לחדר.
״אני מצטער על זה״ אמרתי .
הובלתי אותה אל הארון ונתתי לה בגדים בשביל ברוק.
ביקשתי שתלביש אותה קודם בהלבשה התחתונה ואז תתן לרופא לבדוק אותה.
״כל הכבוד שאתה מכבד אותה״ היא הוסיפה ונכנסה אל חדר המקלחת, סוגרת את הדלת אחריה.
זה לא ברור?
מבחינה הזאת ברור לי שאני לא אעשה משהו בניגוד לרצונה של ברוק עד שהיא תסכים.