את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐭𝐡𝐢𝐫𝐭𝐲 𝐭𝐡𝐫𝐞𝐞🖤

~נקודת מבט ג׳ייק~
השתדלתי לישון בטיסה אבל היה לי קשה לא לחשוב כל הזמן..
בסוף לקחתי אחד מכדורי השינה שהבאתי לברוק ונרדמתי.

״בוס״ מאט קרא לי וניער מעט את כתפי.
״הגענו״ קפצתי ממקומי כמעט פוגע בראשו.
השומרים ירדו אחד אחד מהמטוס , כולם חמושים.
ירדתי אחרון מוודא שלא נשאר אף אחד.
כל השומרים נכנסו למכוניות שחורות ודייב חיכה לי ליד אחת מהן, גם הוא חמוש.
״דבר אליי,״ אמרתי שהתקרבתי , ״יש מידע חדש?״
״הוא מעוניין לדבר איתך באופן אישי, במשרדים שלו במרכז העיר״ דייב הוציא מהמכונית חליפה שחורה שאשים על חולצתי המכופתרת, שאראה ייצוגי יותר. לקחתי אותה ונכנסתי אל הרכב, שהוא אחריי.

~נקודת מבט ברוק~
אני ודניאל בילינו את היומיים האחרונים ביחד.
הוא הרבה יותר רגוע מג׳ייק, לא היו הפתעות מעצבנות או שינויים במצב רוח.
היה לי באמת כיף איתו.. ובאיזשהו מקום התלבטתי אפ היציבות הזאת עדיפה על השינויי מזג של ג׳ייק..
״בוקר טוב״ דניאל נכנס עם מגש גדול בשבילו ובשבילי , הבנו כבר שיותר כיף לאכול בחדר או בבריכה מאשר לרדת לחדר האוכל.
״אתה נכנס איתי למים?״ שאלתי אוספת את שיערי לקוקו גבוה, כבר הייתי עם בגד ים ותכננתי להכנס.
״מה השאלה בכלל?״ צחק , זה כבר נהיה הרגל.
הלכתי אל המים והוא אחריי , אוחז בידו במגש שיכול לצוף על המים.
נכנסתי אל המים הקרירים, ישר מכניסה את כל גופי כדי להתרענן.
דניאל פשט את בגדיו עד שנשאר עם בוקסר ונכנס אחריי.
כל פעם מחדש אני נפעמת משריריו. 8 קוביות משורטטות , בלי קעקועים נראים לעין.
ג׳ייק יותר גדול, אבל הוא גם יותר אגרסיבי.
דניאל עדין יותר.
דניאל הניח את המגש על המים ודחף אותו בקלילות אליי.
אכלנו פירות, ודיברנו.
אני ודניאל למדנו להכיר אחד את השנייה יותר לעומק בימים האחרונים. זה כיף, זה השכיח ממני קצת את ג׳ייק.
אני עדיין מתגעגעת אליו, אני בטוחה שדניאל יותר טוב בשבילי ממנו אבל משהו לא נותן לי לשחרר, המחשבה עליו רק גורמת לי להתנשף.
אני מרגישה שיש ביננו מין תשוקה כזאת שאי אפשר להסביר.
צלצול טלפון קטע את מחשבותיי.
דניאל ניגש אל מכנסיו שהיו מונחים סמוך לבריכה והוציא מהכיס את הפלאפון שלו.
מיד ליבי נעצר, אולי זה ג׳ייק?
הוא לא יצר איתי קשר מאז שנסע.. זה מוזר.
אולי משהו רע קרה לו?
דניאל הנהן לדברים שנאמרו בטלפון , לבסוף סיים עם ״סבבה תודה, נתארגן עוד מעט.״
״מי זה היה?״ שאלתי מיד בתום השיחה.
״הגיע המטוס. אנחנו חוזרים הביתה״ הוא חייך.
אני לא.
האחוזה של ג׳ייק היא לא באמת הבית שלי.
והיא תמיד תתן לי תחושה של כלא , ותזכיר לי שאני חטופה.
שאנחנו כאן אני מרגישה יותר בחופשה משונה מאשר מישהי שהובאה לכאן בעל כורחה.
דניאל הרים את עצמו מחוץ לבריכה , לקח מגבת ועטף את עצמו.
אני יצאתי אחריו והוא הושיט לי גם מגבת.
״יאללה טוסי להתקלח, אני אארוז לך כאן את הדברים ונצא״
הנהנתי ונכנסתי אל המקלחת.