את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐭𝐞𝐧🖤

בקצה החדר היה ארון שלא הבחנתי בו .
ג׳ייק הלך לשם והוציא חבלים .
״לא לא לא בבקשה״ התחננתי וקמתי מהכיסא.
אני לא רוצה להיות קשורה שוב .
״שבי״
התיישבתי בחזרה כדי לא להחמיר את העונש.
הוא משך את ידיי אחורה וקשר קשר חזק מאוד.
אנחת כאב יצאה מפי כשקשר אותי על המקומות של הפצעים שעוד לא החלימו.
כשסיים הייתי שוב קשורה מרגל ועד ראש.
״את תלמדי לכבד אותי, ולהקשיב לי . ברור?״ הוא איים והנהנתי ישר.
הוא קם, יצא מהחדר , נעל את הדלת כמובן , והשאיר אותי קשורה בחדר החשוך.

// 3 ימים אחר כך //
אני לא יודעת כמה זמן עבר.
פעמיים שומר שחרר אותי ולקח אותי לשירותים, אבל חוץ מהפעם הזאת לא באתי במגע עם אף אחד . לא שתיתי, לא אכלתי מרגע שנכנסתי לכאן.
כל השרירים שלי תפוסים מהתנוחה הלא נוחה וחוסר היכולת לזוז , הרצפה מלאה בכתמי דם יבש שנזל לי מהפצעים.
והעייפות .
אני משתדלת להשאיר את העיניים פתוחות אבל אני כל כך חלשה שגם זה מאמץ עצום בשבילי.
אין לי מושג כמה זמן אני כבר כאן אבל זה מרגיש כמו נצח.
״אני אקשיב לך .״ לחשתי בכוחות שאין לי . ידעתי שבמקום כלשהו בחדר יש מצלמה . בטוח יש.
״בבקשה תשחרר״ המשכתי .

~נקודת מבט ג׳ייק~
שלושה ימים לא יצאתי מהמשרד. אני לא מוריד את העיניים מהמסך, אמנם במצלמות רואים פחות טוב במציאות אבל זה הכי קרוב שאוכל לראות אותה.
היפה שלי סובלת אני יודע. וזה קשה לראות אותה ככה.
אבל זאת הדרך היחידה שבה היה תלמד לכבד אותי.
אני מתגעגע לריח שלה , לתחושת שהיא גורמת לי להרגיש, לעיניים הבורקות שלה, לשיערה החלק כמשי, לגוף שלא יבייש אף דוגמנית.
נשאר עוד יום אחד עד תום העונש.
עד שהיא תחזור לזרועותיי.
בפעם הראשונה מזה שלושה ימים, היא מילמלה משהו. הגברתי את הווליום למקסימום והקשבתי לה, לקולה הרך והיפה גם אחרי שלושה ימי גיהנום.
״בבקשה תשחרר אותי״ אמרה במאמץ.
״אני אעשה מה שתרצה״ לאחר המשפט הזה היא עצמה את עיניה, וכמה דמעות בודדות זלגו במורד לחיה.
ברוק לא בוכה. מרגע שנכנסה לכאן היא לא הזילה אפילו דמעה אחת.
נשברתי כשראיתי שמה שעשיתי שבר אותה.
אני לא יכול להשאיר אותה שם עוד יום.
פשוט לא.
יצאתי מהמשרד והלכתי ישירות למטבח.
מזגתי כוס מים קרים ורצתי במדרגות שתיים שתיים עד שהגעתי אל הדלת .

~נקודת מבט ברוק~
הדלת נפתחה.
האור שבקע מבחוץ סינוור אותי וגרם לי לעצום אחת עיניי שוב. המון זמן לא ראיתי אור כלשהו.
ג׳ייק עמד בפתח ונשען על המשקוף.
״את תכבדי אותי מהיום?״
הנהנתי בטווח התנועה הקטן שראשי יכל לזוז.
הוספתי ״כן״ קטן בקול צרוד למקרה שלא ראה את ההנהון. אני לא רוצה להסתבך עם האיש הזה.
״יופי״ ענה.
הוא הזדרז לכיווני והתכופף אליי . הוא קירב לשפתיי כוס מים ובידו השנייה תפס בסנטרי על מנת לעזור לי לשתות.
לגמתי את המים באיטיות מרוב החולשה שעטפה אותי. לאחר שנגמרו המים עצמתי את עיניי .
הרגשתי את ידיו פורמות מאחוריי את החבל שהיה על מפרקי כף ידי. הוא הוריד את החבלים גם מהחזה, מהראש, ומהרגליים.
נאנחתי בכאב.
ג׳ייק הושיט לי את היד על מנת לעזור לי לקום. אבל לא יכולתי להרים את ידיי . הן כאבו כל כך.
״אל תגרמי לי להשאיר אותך כאן עוד יום״ סינן מבעד לשיניו כשחשב שאני מסרבת לאחוז בו .
״אני.. כואב לי..״ אמרתי מיואשת . רק שלא ישאיר אותי כאן עוד יום. אני אתמוטט.
״אני מבין״ פניו נרגעו .
״בואי אליי״ הוא שם יד אחת מתחת לרגליי ויד שנייה מתחת לכתפיי והרים אותי בקלילות בתנוחת כלה.
השענתי את ראשי על חזהו ועצמתי את עיניי כשיצאנו מהחדר.
הגענו מהר מאוד לחדר שלי והוא השכיב אותי ברכות על המיטה והתיישב צמוד אליי. ליטופיו הרעידו אותי מבפנים והרגיעו בו זמנית.
אני לא במצב להגיד לו משהו, וגם אני צריכה את המגע הזה עכשיו. גם אם הוא מגיע מהבנאדם שאני הכי שונאת.
הוא המשיך ללטף לי את הפנים והשיער עד שנרדמתי.

~נקודת מבט ג׳ייק~
מה עוללתי ?
איך עשיתי דבר כזה ליצור היפה הזה? גם לאחר שנרדמה עליי המשיכו לתקוף אותה רעידות מדי כמה דקות.
חמש שעות היא שכובה עליי , אני רוצה לטרוף אותה מאהבה.
״קייל״ אמרתי באוזניה, ״בוא לכאן״. היא תתפרק לי בידיים אם הוא לא יבוא לעזור לה.

אשמח להצבעות 💗💗