התעוררתי. ניסיתי לקום אך לא הצלחתי, כולי מכוסה חבורות ופצעים ובנוסף אני צריכה את הכיסא גלגלים. רק רגע אחד, זה לא החדר שלי. איפה אני לעזאזל?? . פתאום שמעתי מישהו מתקלח מהשירותים שצמודים לחדר. ניסיתי לקחת את הכיסא גלגלים וללכת מפה. חיפשתי את הכיסא עם עיניי והוא בצד השני של החדר, נו באמת?! . רעש זרם המים נפסק. מי זה בדיוק? הדלת נפתחה ו "אור?" "היילי אני רואה שהתעוררת בואי אני אעזור לך לעלות לכיסא" אמר והביא את הכיסא. עיקמתי את פרצופי בכאב כשניסיתי לעלות על הכיסא. הבנות האלו התנהגו כמו חיות. אור ראה שכואב לי, הרים אותי והושיב אותי על הכיסא "תודה" אמרתי ובאתי לצאת אך נזכרתי "תגיד אור איך הגעתי לפה?" "שמעתי רעשים מאחורי המבנה והלכתי לבדוק ואז ראיתי את הבנות האלו מרביצות לך ולקחתי אותך משם" הוא אמר. "אוקיי תודה" אמרתי והלכתי. הייתי כל כך עצבנית על הבנות האלו.
הלכתי לחדרי וטרקתי את הדלת בכח. נשכבתי במיטה וניסיתי להירדם. *פלאשבק* "מה נראה לך שאת עושה??" אמא שלי צעקה עלי "את רוצה שהוא ירביץ לך עוד פעם?!" "לאלאלא בבקשה לא" התחננתי ורצתי לחדר. נכנסתי מתחת לשמיכה ובכיתי. אבא שלי מרביץ לי כל הזמן, הוא חוזר שיכור לבית ומתחיל לצעוק. פעם הוא אפילו כמעט דקר אותי, אם לא הייתי מרססת לו ספריי פלפל לעיניים לא בטוח שהייתי פה היום. *סוף פלאשבק* נזכרתי בזה, ואני זוכרת שמאז- הבטחתי לעצמי שאני לא אבכה יותר. בחיים.
YOU ARE READING
Bad girl forever (or not)
Romanceהיי. קוראים לי היילי ואני לא שמה על אף אחד. להורים שלי לא אכפת ממני, לאף אחד לא אכפת ממני. אני גונבת בכדי להתקיים, יש לי מלא תיקים במשטרה, הם הציעו לשלוח אותי לרווחה אבל אני ממש אבל ממש לא צריכה את הרווחה הזו. רק סיפורים רעים שמעתי משם. היום אני אלך...
