לא לא לא היילי אסור לך להתאהב. אמרתי לעצמי שוב ושוב אך לא הצלחתי להאמין לעצמי. אני מרגישה, אני מרגישה שאני אוהבת אותו. אבל פשוט אסור לי, אני לא יכולה להרגיש סתם דברים ואז להתאכזב. אני לא רוצה לאבד את הקליפה שלי, את השריון שלי, את מה שמחזיק אותי חזקה. קיבלתי שיחת טלפון. "היילי" שמעתי. רגע מה? זו אמא שלי? "אמא?" שאלתי. "היילי תקשיבי, אני ואבא חשבנו הרבה ואנחנו טסים לארצות הברית, מקווה שתביני, ביי" היא אמרה וניתקה. אני שונאת אותה. שונאת אותה כל כך. ככה היא עוזבת אותי, בלי להגיד שלום אפילו. הדמעות עיקצצו. אבל לא נתתי להם לצאת. פשוט לא. מי הם שאני אבכה בגללם?? אני חייבת לקום מהכיסא גלגלים הזה!! נכנסתי לחדר שלי, ומנסה ללכת. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם עד שקרסתי. נפלתי על הרצפה בחזקה. והרגשתי שאין לי למה לחיות יותר. הרגשתי מיותרת. הרגשתי ריקנות גדולה. אוקיי היילי. אמרתי לעצמי. אין לך בשביל מה לחיות יותר. בואי נתחיל חיים חדשים, במקום אחר ובגוף אחר. אמרתי ולקחתי את הסכין גילוח. בהיתי בעצמי מול המראה ואמרתי, "על החיים, ועל המוות"
YOU ARE READING
Bad girl forever (or not)
Romanceהיי. קוראים לי היילי ואני לא שמה על אף אחד. להורים שלי לא אכפת ממני, לאף אחד לא אכפת ממני. אני גונבת בכדי להתקיים, יש לי מלא תיקים במשטרה, הם הציעו לשלוח אותי לרווחה אבל אני ממש אבל ממש לא צריכה את הרווחה הזו. רק סיפורים רעים שמעתי משם. היום אני אלך...
