ציפ ציפ ציפ ציפ, שמעתי קולות מוזרים. קמתי במיטת בית חולים עם כאב ראש נוראי. נגעתי איפה שכאב והייתה לי שם תחבושת. רגע מה? למה אני פה? מה קרה לי?? בום פלאשבק, ובום עוד אחד וככה עד שזכרתי הכל. הנהג ראה צבי בכביש אז הוא ניסה להקוף אותו אבל הוא לא שם לב שהיה שמן בכביש והמכונית החליקה. טוב נו... לפחות הצבי לא מת (?). ניסיתי לקום ללא הצלחה. "מישהו?" צרחתי לכיוון הדלת ונכנסו שתי רופאות. "הוו סוף סוף התעוררת" היא אמרה לי עם חיוך. רגע מה?מזה לעזאזל סוף סוף?? "למה את מתכוונת ב'סוף סוף'? כמה זמן ישנתי?" שאלתי אותה. "חמישה חודשים ושבוע בדיוק" מה לעזאזל?! מהה?! עוד פחות מחודש וזה כבר חצי שנה!!! "אני רוצה לקום ולא מצליחה, מזה אומר??" שאלתי. מה אני נכה עכשיו?? "לא לא הכל בסדר, זה לגיטימי שלא תוכלי ללכת ביום הראשון אחרי כמעט חצי שנה..." היא אמרה. הקלה. "אני אלך להביא לך כיסא גלגלים, לבינתיים תהיי עם כיסא גלגלים" היא אמרה. לא נכון!! אוףףףףףףף מה עכשיו כיסא גלגלים, איך אני ארביץ לנהוראי??? "הנה קחי"הרופאה אמרה ועזרה לי להתיישב בו. "חשוב שתזכרי שאת צריכה לנסות ללכת, כי ככה הכיסא יעלם יותר מהר." יותר מהר?! אז אני כל דקה אנסה ללכת אם זה מה שיעיף את הכיסא הזה!. יצאתי מהבית חולים עם הכיסא וניידת גדולה באה לאסוף אותי, היא גדולה כי נכנסתי מהחלק האחורי שלה כדי שיהיה מקום לכיסא. הגענו לפנימייה והשוטרת נכנסה איתי. כשנכנסתי כולם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח. באמת. נכנסנו לחדר המנהל. "היילי, ניסית לברוח מהפנימייה?" הוא שאל. "אמממ אני מניחה שזה למה הייתי בחוץ אז.."
YOU ARE READING
Bad girl forever (or not)
Romanceהיי. קוראים לי היילי ואני לא שמה על אף אחד. להורים שלי לא אכפת ממני, לאף אחד לא אכפת ממני. אני גונבת בכדי להתקיים, יש לי מלא תיקים במשטרה, הם הציעו לשלוח אותי לרווחה אבל אני ממש אבל ממש לא צריכה את הרווחה הזו. רק סיפורים רעים שמעתי משם. היום אני אלך...
