פרק 9:
הרגשתי מיותרת. הרגשתי ריקנות גדולה. אוקיי היילי. אמרתי לעצמי. אין לך בשביל מה לחיות יותר. בואי נתחיל חיים חדשים, במקום אחר ובגוף אחר. אמרתי ולקחתי את הסכין גילוח. בהיתי בעצמי מול המראה ואמרתי, "על החיים, ועל המוות"
~~~~~~~~~~~~~~~
▪פלאשבק▪ "כולכם נשארים עד שעה 23:00 ללמוד בלי הפסקות!! ככה אולי תלמדו לא להתעלל בתלמידים!" היא אמרה. כולם היו המומים. אני אוהבת את המורה הזו מהיום. היא רק התחילה את הנקמה שתהיה להם. הנקמה המתוקה. ▪סוף פלאשבק▪ לא. לא היילי! את לא מוותרת ככה! את צריכה לנקום! את צריכה להיות חזקה! אם תתחילי חיים אחרים, את תהיי יותר חלשה שם מאשר חזקה פה. את מוכרחה להישאר חזקה! בשביל לנקום! כולם ישלמו על מה שהם עשי לי. כולם. זרקתי את הסכין גילוח על הרצפה. הסתכלתי עליו כמה שניות ויצאתי. משבר לא יעצור אותי מהחיים שלי. זו מי שאני וככה אני אהיה בין אם רוצים את זה ובין אם לא. התגנבתי החוצה בלי שייראו והזמנתי מונית. עליתי עליה וביקשתי לבית החולים המרכזי. כשהגעתי שאלתי במזכירות "אור דיין" "חדר מספר 285 בקומה השלישית." היא ענתה ונכנסתי למעלית. פתחתי את הדלת וראיתי את אור ישן. הוא היה כזה חמוד. "היילי?" שמעתי קול. אוי וואי. הסתבכתי.
YOU ARE READING
Bad girl forever (or not)
Storie d'amoreהיי. קוראים לי היילי ואני לא שמה על אף אחד. להורים שלי לא אכפת ממני, לאף אחד לא אכפת ממני. אני גונבת בכדי להתקיים, יש לי מלא תיקים במשטרה, הם הציעו לשלוח אותי לרווחה אבל אני ממש אבל ממש לא צריכה את הרווחה הזו. רק סיפורים רעים שמעתי משם. היום אני אלך...
