Bad girl forever (or not)

פרק 10

"חדר מספר 285 בקומה השלישית." היא ענתה ונכנסתי למעלית. פתחתי את הדלת וראיתי את אור ישן. הוא היה כזה חמוד. "היילי?" שמעתי קול. אוי וואי. הסתבכתי.
~~~~~~~~~~~~~~~
"מה את עושה פה?!" המנהל שאל בפאניקה. "יואו תרגע כולה באתי לבקר אותו מה הפאניקה?" החזרתי באדישות. "נתנו לך אישור?" הוא שאל. "לא. באתי לבד" עניתי. "אסור לך!!" הוא כעס. "טוב וואי חפרת סך הכל באתי לבקר את אור" אמרתי ובאתי לצאת. "חכי" הוא אמר לי "תשארי ואחר כך נדון בזה" הוא אמר ויצא. "אור?" שאלתי והתקרבתי למיטת בית החולים, "אתה שומע אותי?" שאלתי. הוא לא ענה. "אני רוצה שתקום! בבקשה!" אמרתי, הוא לא ענה. *ציף ציף ציף ציף ציף ציף* המכונה התחילה לצפצץ במהירות. "כולם לצאת!!" הרופאים צעקו. "מה זה?? מה קורה פה??" שאלתי בחזקה. "גברת אני צריכה שתצאי!!" הרופאה צעקה לי בפאניקה. יצאתי וראיתי מהחלון שעל הדלת מה הן עושות, הן מנסות להחיות אותו. "לאלאלאלא!!" צעקתי. דמעה ירדה במורד לחיי. דמעה ועוד אחת, ועוד אחת ועוד אחת. ככה ירדו להן מלא דמעות. "אני בוכה" לחשתי לעצמי והתחלתי להתייפח בבכי. בכיתי כל כל הרבה שלא נשאר לי קול יותר. עברו 3 שעות. 3 שעות שמנסים להחיות אותו. "היילי? את בסדר?" המנהל שאל אותי כשראה שאני בוכה. "אני רוצה להיות לבד" אמרתי והלכתי לסוף המסדרון. הדמעות המשיכו לטפטף. אני לא רוצה שהוא ימות. הייתי במסדרון משהו כמו ארבעים דקות עד שלפתע ידיים כיסו את עיניי. "מי זה??" צעקתי. לא יכלתי להסתובב כי אני על הכיסא גלגלים. "מי זה?!" חזרתי שוב על דבריי.