פרק 7:

227 6 0
                                    

בוקר. קמתי מהמיטה וניסיתי ללכת. נפלתי, שוב פעם ושוב פעם. זה הולך להיות קשה. כבר חצי שעה שאני מנסה, ואני רואה התקדמות קטנה. ישבתי בכיסא גלגלים הולכת לבית הספר. נכנסתי בשער ואני רואה תמונות שלי בכיסא וכתובות עליהן קללות. לא התייחסתי ונכנסתי לכיתה. כשנכנסתי זרקו עליי ביצים ואז קמח. שיט. יצאתי מהר מהכיסא והכיסא שלי החליק כי מרחו שמן על הרצפה. כל גופי כאב, אבל לא בכיתי. הם כל כך אמיצים, אבל הם לא מבינים שהכיסא גלגלים הזה זמני! ואזזז אני הולכת לנקום... אחד אחד פה. פתאום ראיתי את אור רץ אליי "אור תזהר יש פה שמן!" צעקתי אך היה מאוחר מדי, הוא גם נפל. "אור" אמרתי "אור תתעורר!" צעקתי והוא לא מתעורר "יופי תראו מה עשיתם מטומטמים!" צרחתי עליהם והמורה באה. "כולכם נשארים עד שעה 23:00 ללמוד בלי הפסקות!! ככה אולי תלמדו לא להתעלל בתלמידים!" היא אמרה. כולם היו המומים. אני אוהבת את המורה הזו מהיום. היא רק התחילה את הנקמה שתהיה להם. הנקמה המתוקה. היא הרימה אותי עם הכיסא גלגלים והלכתי לחדר להתקלח. את אור לקחו באמבולנס. אני חושבת שאני דואגת לו. אני לא מצליחה להבין את מה שאני מרגישה.

Bad girl forever (or not)Where stories live. Discover now