שנתיים וחצי שנים אחורה;.
גאנגקוק היה אז בכיתה י'א ( גאנגקוק היה מורווח בכיתה שלו).
זה היה בבוקר של לקראת סוף שנה.
גאנגקוק ניכנס למבנה ביס',
כמה בחורים ביריונים חיכו לו.
"לאן אתה חושב שאתה הולך?" אחד הבריונים תפס אותו והרים אותו למעלה באוויר.
"תשחרר אותו עכשיו!"
גאנגקוק שמע מישהו פונה אל אחד הביריונים.
אחד מהתלמידים מכיתה יב' עבר בדיוק במזדרון והרגיש צורך להתערב לטובת גאנגקוק.
הבריון השני שבחבורה ניסה לתפוס את התלמיד ההוא שניסה להתערב.
גאנגקוק הרגיש צורך להגן עליו בחזרה לפני שהביריון הספיק לתפוס את התלמיד מיב',
גאנגקוק עשה סלטה, השתחרר מידיו של הביריון שתפס אותו ונתן בעיטה לביצים של אותו אחד, שבא לתפוס את התלמיד מכיתה יב' שניסה להגן על גאנגקוק, אך בסוף גאנגקוק בא להגנתו.
אותו בריון התמוטת מכאבים.
גאנגקוק השתחרר מהחיזתו של אותו אחד, אותו תלמיד כבר הספיק לברוח.
הבירון האחרון שנישאר הסתכל על גאנגקוק בפחד,
"למה אתה מחכה?" גאנגקוק שאל את אותו בריון שעמד מולו בפחד.
הוא ברח לפני שגאנגקוק גמר את המשפט.
גאנגקוק כבר לא התרכז במהלך השיעור... המורה הסכים לו לצאת להתאורר בחוץ כמה דק'.
בדכ' גאנגקוק עולה לגג כשהוא מרגיש צורך בכך.
הוא התיישב ורגליו היו באוויר.
הוא ראה את כולם ללא מפריע מן הגג.
המחשבות של גאנגקוק התחילו לרוץ בראשו.
הוא רצה לנתק את עצמו ופשוט לקפוץ.
הוא לא רצה לראות אף אחד.
הוא לא הרגיש שווה משהו.
החיים האלה סתם!
'מה אני צריך בחיים האלה'.
החלו לזלוג לו דמעות.
הוא הרגיש כאילו מישהו צופה בו.
הוא צרח!
צרך מכל נשמתו.
את כל הכאב שהכיל.
לפתע הוא הרגיש מישהו מחזיק לו ביד בחוזקה ומושך אותו אליו.
הוא לא ראה את פניו.
פניו של גאנגקוק היו בתוך חיקו של אותו אחד.
גאנגקוק התחיל ליבב.
"אל תעשה את זה " הוא שמע את הקול אומר לו.
"תילחם, תנצח את כולם, תתגבר, תחייך לעולם למרות שקשה לך, כי רק ככה אתה תנצח!"
משהו בקולו היה מוזר.
גאנגקוק הרים את פניו לראות מי זה שתומך בו ומכניס בו תקווה וביטחון.
אותו תלמיד שהיה מוכן להילחם בשביל גאנגקוק, למרות שידע שהוא לא יכול לגבור עליהם.
הוא חיבק אותו ואמר לו "אל תעשה את זה!".
גאנגקוק הביט בפניו של אותו אחד והוא ניחרד.
פניו היו רטובות.
ועיניו היו אדומות כמו הר געש שהתפרץ. הוא נבהל.
ובהווה;
"גימין"
זה היה הוא.
גאנגקוק נזכר!
הוא זכר את אותו תלמיד שעצר בעדו מלעשות זאת.
הוא לא שכח לרגע את העיניים האדומות שלו.
אז, אחרי המקרה הזה גאנגקוק חיפש אותו בכל בית הספר.
אך הוא כבר לא מצא אותו.
תלמידי הכיתה שלו סיפרו לו שהוא כבר לא יגיע לבית הספר כי הוריו נפטרו,
והוא הפסיק להגיע.
גאנגקוק ניסה לחזור לעצמו וניסה להרדם, אך הוא כבר לא הצליח להרדם.
הוא החליט לצאת לסיבוב.
גאנגקוק יצא מהבית והתחיל לצעוד ברחוב.
הוא נעצר.
הוא הביט בגימין שהיה מולו בחלון, צופה בחושך, בדממה.
גימין נעלם לרגע מעיניו של גאנגקוק.
גאנגקוק רצה להתקדם אך בדיוק ראה את דלת ביתו של גימין נסגרת, וגימין צועד לכיוונו.
גאנגקוק עצר כמה צעדים ממימנו.
"גאנגקוק מה אתה עושה פה?"
"לא יודע... היה לי קשה להירדם אז החלטתי לעשות סיבוב"
לגאנגקוק עברה מחשבה בראש;
'הוא לא מזהה אותי?'
אך לא הייתה לו תשובה לכך.
"הייתה רוצה חברה?" גאנגקוק החליט ישר לשאול.
"חברה?, לא, לא יודע. זה לא כל כך חשוב לי, אני לא מת על בנות.
ומה איתך? " גימין שאל את גאנגקוק.
אך גאנגקוק לא הקשיב לשאלה שגימין שאל אותו.
הוא הסתכל לתוך עיניו של גימין.
עכשיו הם לא היו נראות כמו הר געש מתפרץ.
היה בהם משהו רגוע ומקסים יותר.
"סליחה, לא שמעתי, מה אמרת?"
"לא משנה, לילה טוב גאנגקוק ותודה על היום. הכנסתה בי משהו שלא היה בי, זה נתן לי כוחות,
אתה לא יודע כמה!!!"
גאנגקוק יכול לנסות לתאר לעצמו.
גימין הסתובב והתחיל לצעוד אך הוא נעצר.
גאנגקוק שם לב שהוא תופס בידו של גימין.
גימין הסתכל על גאנגקוק.
"אתה לא זוכר אותי גימין?"
גימין הסתכל על גאנגקוק ולא הבין מה הוא רוצה מימנו.
"מה זאת אומרת, פגשתי אותך היום בבר, אני לא זוכר שניפגשנו לפני כן.!"
"תנסה...." התחנן גאנגקוק.
הם התיישבו על איזה ספסל שהיה שם.
יום לפני שהפסקתה להגיע לביס', קרה לך מקרה עם איזה תלמיד מכיתה יא'"
גימין לא היה צריך יותר מכמה שניות כדי להזכר.
הוא זכר את זה, הוא גם זכר את אותו אחד שהגן עליו בסוף.
ואת זה שהוא הציל אותו ונתן לו כוח.
YOU ARE READING
Jikook- Don't Leave Me Alone / אל תשאיר אותי לבד.
Romansa"אל תשאיר אותי לבד ג'אנגקוק." "אני פה לידך ג'ימין, הכל בסדר. תנסה לישון אני לצידך." "תבטיח לי ג'אנגקוק." אני מבטיח ג'ימין."
