Jikook- Don't Leave Me Alone / אל תשאיר אותי לבד.

חלק 13

"מה זה היה?" גאנגקוק שאל את גימין לאחר שהדוקטור יצא.
"אני חושב שזה גין,"
"גין? מי זה?"
"חבר של נאמגון. לפני כמה שנים בערך 6-7שנים נאמגון עבר תאונת דרכים והוא היה מאושפז בקומא.  הוא לא פקח את העניינים ולא דיבר. פשוט כלום הוא היה צמח לכל דבר ובאותה תקופה היה לו חבר שהוא מאד אהב. גין כל הזמן היה יושב לידו ומחכה שנאמגון יפקח את העיניים אך זה לא קרה.
יום אחד אחד הרופאים אמר שגם אם הוא יתעורר הוא מיד יאבד את הזיכרון כך שהוא לא נותן לו הרבה סיכוי לאחר שאחד הרופאים יצא הייתי שם וישבתי לידו, הייתי צעיר יותר וראיתי אותו יושב ומוריד דמעות וחיכה שנאמגון יתעורר.הוא פשוט בכה והסתכל עליו ואז הוא הסתקל עלי ואמר "אני יהיה דוקטור" .שאלתי אותו למה והוא הסתקל עליו ואמר "אני יטפל באנשים כמהוא ולא ייתן לאנשים להגיע למצב שהוא הגיע " הוא בכה ולאחר כמה דק' קם ועזב.
ביום למחרת כבר לא ראיתי אותו.
לאחר תקופה של כמה חודשים נאמגון התעורר למרות הכל וזכר טוב מאד את גין אבל כבר היה מאוחר מידי. נאמגון היה בדיכאון תקופה ארוכה ולבסוף להתעשת על עצמו. נאמגון החליט להתגייס למשטרה ולהתחיל לחקור את בתי החולים ולחפש אחריו.
בגלל שגין היה במשבר הוא התנתק מהכל עזב את הבית, ניתק את הטלפון, והתחיל לילמוד רפואה. נאמגון למרות הכל לא התייאש ועדיין מתחקר את בתי החולים.
ומסתבר שגין בעצם מטפל בי עכשיו."
גימין שתק. הוא דיבר הרבה.
"באמת גימין?"
גימין הביט לכיוון הדלת וראה את נאמגון עומד שם. מסתבר שהוא הקשיב להם.
"מצטער נאמגון לא התכבנתי שתשמע את זה. " גימין לא ידע מה להגיד.
"אני לא האמין לך עד שאני לא אראה אותו. איפה הוא?"
"הוא מקודם יצא. אני אלך לקרוא לו." גאנגקוק יצא וחיפוש את אחת האחיות על מנת שתיקרא לדוקטור שמטפל בגימין.
"אני צריך שדוקטור סוקגין יגיע לחדר מס' 645" הרופאה הנהנה וניגשה לקרוא לו.
גאנגקוק וג'ין ניכנסו לחדר.
גאנגקוק ניגש והתיישב ליד המיטה של אהובו.
גין קפא במקום.
"נא.. נ.. נאמ.. לא אני מדמיין."
גין בא להסתובב אך נאמגון תפס לו ביד וחיבק אותו חיבוק חזק חזק.
גין הביט בנאמגון.
"נאמגון..." גין התחיל לבכות.
"גין.. גין כמה חיפשתי אותך. " נאמגון התחיל לבכות והביט בגין.
"נאמגון זוכר אותך." גימין אמר לגין.
"אני לא מאמין לך. " גין איבד כבר ממיזמן תקווה הוא לא האמין שנאמגון יחזור אליו.
"אתה לא מאמין?" גימין שאל.
"לא"
"למה אתה לא מאמין.?" נאמגון שאל.
"אני במשך שנים ישבתי לידך וחיכיתי שתפקח עיניים שתעשה משהו אבל כלום. הרופאים אמרו שיש סיכוי אפסי שתתעורר  וגם אם כן תתעורר יאבד לך הזיכרון. וכשהתעוררת אמרו לי שאיבדת את הזיכרון וחזרת שוב לשכב בלי לזוז. ואחרי 7 וחצי שנים אתה בא ומצפה שאני האמין שאתה זוכר אותי?"
גין הוריד מלא דמעות.
זה היה קשה יותר מידי לנאמגון. אך הוא התמודד ונילחם ברגשותיו שהציפו אותו.
"יש לך צלקת על כתף שמאל שדומה ללב. " נאמגון אמר לבסוף בשקט בכלל החדר.