גימין המשיך לספר לגאנגקוק.
"כשמשכתי אותו אלי, אותו תלמיד הביט אלי במבט חמוד,
אך פתאום הוא הושיט את ידיו כדי לנגב לי את הדמעות.
מעולם לא ניגבו לי את הדמעות.
לאחר המיקרה הזה ידעתי שיהיה לי קשה לחזור לביס'.
היה לי קשה לחשוב על זה שיש מישהו שמתחיל לדאוג לי ושאכפת לו בכלל מהדמעות שלי.
תמיד רציתי שאותו אחד ישמור עלי מאחרים, אפילו שהוא יותר קטן מימני. היה לו אומץ ורצון לשמור עלי מפני אחרים.
מידי יום הייתי עובר בסיום הלימודים שלו מול הביס' כדי לראות שהוא נימצא והכל בסדר איתו.
אך הלימודים הסתיימו ומאז זהו...
לא ראיתי אותו.
בלילות כבר לא הייתי בנאדם, תמיד היה לי חשק לראות אותו שוב, ולהודות לו על כך שהיה אכפת לו מימני בכלל.
הרגשתי שפיספסתי את הרכבת"
גאנגקוק לא היה מסוגל עוד לשתוק;
'נכון גימיני, אני ניגבתי לך את הדמעות אז וגם היום בבר. תקשר גימיני
הרי אף אחד חוץ מימני לא ניגב לך את הדמעות!'
אך הוא לא הצליח לומר זאת.
גאנגקוק התקרב אליו.
הוא החזיק בידיו של גימין, והתבונן לתוך עיניו.
"גימיני...
אני רוצה שתזהה.
תתבונן בי,
אני לא מוכר לך?, תנסה להיזכר!"
גאנגקוק ממש התחנן בפניו של גימין.
גימין מתבונן בגאנגקוק.
עברה דקה, עוד דקה ועוד דקה.
"תן לי רמז גאנגקוק" גימין ביקש.
גאנגקוק אחז בידיו של גימין בחוזקה יותר.
"אתה..." גאנגקוק התחיל לומר לו משהו.
אך הוא חזר בו.
גאנגקוק נבהל. גימין התחיל לדמוע.
"אה.." גימין התחיל לומר משהו, אך הוא עצר.
גאנגקוק ניגב לו את הדמעות כמו בבר, כמו בביס' כשהיו בתיכון וגם עכשיו.
"אני.." גימין התחיל לומר, אך ההתרגשות גברה עליו והיה לו קשה להוציא מילה.
"גימין. גימין זה אני. זה אני" גאנגקוק אמר לגימין וליטף לו את לחייו השמנמנות והעדינות של גימין.
לגאנגקוק צצו כמה דמעות בעיניו.
גימין הושיט את ידיו לעבר לחיו של גאנגקוק כדי לנגב לו את הדמעות.
"זה אתה גאנגקוק!" גימין לחש בינו לבין עצמו.
גימין החזיק בידיו של גאנגקוק כדי לודאות שגאנגקוק באמת לידו ולא יעזוב אותו.
"גימין אתה תיהיה בסדר ובטוח לידי!".
גימין הרים את עיניו האדומות אל עבר גאנגקוק.
גאנגקוק ניגב את דמעותיו של גימין והרגיש את החום של דמעותיו של גימין, הוא קירב את פניו אל פרצופו היפה של גימין והדביק לו נשיקה על השפתיים.
גימין הסמיק, גאנגקוק התחיל לצחוק!
"אתה כל כך חמוד גימיני!"
גימין ניכנס הביתה וניכנס למיטה.
נאמגון ניכנס לחדר והתיישב לידו במיטה.
"גימין!"
" כן נאמגון?"
"מי זה החתיך הזה שניפגשתה איתו עכשיו?"
גימין הסמיק, וניכנס ללחץ.
'הוא ראה שגאנגקוק נישק אותי?'
"ממ...הה..?"
"זה ידיד שלך?" נאמגון החליט לשאול.
"כן. משהו כזה!"
נאמגון חייך והשאיר את גימין עם מחשבותיו ויצא.
"אני רוצה שמחר תבוא לבר גימיני." קולו של גאנגקוק עדיין היה בראושו של גימין.
הקול של גאנגקוק עלה בראושו של גימין כל כמה דקות, ולאחר כמה דקות כבר נירדם.
וכמוהו גם גאנגקוק.
רק שגאנגקוק היה בעננים.
הוא מצא את אותו אחד שהציל אותו לפני שנתיים. אותו אחד המקסים עם האופי החמוד והחיוך היפה!.
גאנגקוק היה עדיין בשוק שהוא מצא את אותו אחד שתמיד הוא רצה למצוא.
כמות האנדרנלין של גאנגקוק בגוף הייתה מטורפת אך העיפות גברה עליו והוא נירדם.
YOU ARE READING
Jikook- Don't Leave Me Alone / אל תשאיר אותי לבד.
Roman d'amour"אל תשאיר אותי לבד ג'אנגקוק." "אני פה לידך ג'ימין, הכל בסדר. תנסה לישון אני לצידך." "תבטיח לי ג'אנגקוק." אני מבטיח ג'ימין."
