Jikook- Don't Leave Me Alone / אל תשאיר אותי לבד.

חלק 9

גימין לא באמת פחד לנסוע על האופנוע.
נאמגון תמיד היה מסיע אותו על האופנוע עד שקרתה התאונה.
גימין פחד להרפות את החיזתו מגאנגקוק שלא יעזוב אותו.
לאחר נסיעה של 4 דק' הם הגיעו למיכללה.
גאנגקוק עצר מול פתח המיכללה וירד.
גימין גם ירד מן האופנוע בתמיכתו של גאנגקוק.
גאנגקוק הגיש לגימין את התיק .
גימין החל לצעוד אך גאנגקוק עצר בעדו.
"לאן אתה חושב שאתה הולך?"
"אהה.."
"גימין!"
כן גאנגקוק?. "
"אני רוצה להגיד לך משהו בסוד."
גימין קירב את פניו אל גאנגקוק ונתן לו נשיקה.
גאנגקוק הרגיש שהוא מתמוטת.
גימין התנתק מגאנגקוק 
"להתראות גאנגקוק. " 
"גימין אני יאסוף אותך כשתגמור. אז תצלצל אלי."
גימין חייך והחל להתרחק מגאנגקוק וניכנס בשער של המיכללה.
"גימינששי..."
גימין הסתובב וראה את גאנגקוק מחייך אליו ומנופף לו לשלום.
"אני אוהב אותך " גאנגקוק המשיך לצעוק.
"אבל למה אתה צועק?" גימין החל להסמיק.
"כי אני אוהב אותך "
"ביי ביי גאנגקוק ".

בזמן שגאנגקוק ניכנס הביתה הטלפון שלו צילצל.
גאנגקוק הביט בצג הטלפון.
~'מין היון'~
גאנגקוק ענה.
"כן היון?"
"גאנגקוק זה אני היון מה נישמע?"
"חיים דבש איך אצלך?"
"אני צריך אותך דחוף " היון היה נישמע לגאנגקוק לחוץ.
"מן הסתם אם התקשרת.  כן דבר מה אתה צריך?" גאנגקוק שאל והוציא נשיפה תוך כדי שחיכה שהיון ימשיך לדבר.
"אני צריך ממלא מקום, אין לי כרגע מורה מחליף ועוד 10 דק' מתחיל שיעור ואין לי מורה"
"ממלא מקום? אני? נו באמת היון, אתה יודע שזה לא הצד החזק שלי"
"אתה צריך רק להושיב את הישבן שלך על הכיסא ולהשגיח עליהם יש להם בעיקרון עבודה שהם צריכים לעשות כך שפשוט תצטרך להיות שם ולסמן נוחכות ולשבת על הכיסא".
היון ממש התחנן לגאנגקוק.
היון היה ידיד טוב של גאנגקוק למרות שלא היה הרבה הפרש בינהם היון היה גדול מימנו ב3 שנים וכבר היה מנהל מיכללה , מידי פעם הם היו עושים טובות אחד לשני.
"5 דק' אני אצלך"
"תודה גאנגקוק "
"תשלח לי מיקום"
"שולח"
הדרך כבר הייתה מוכרת לגאנגקוק הרי לא מזמן הוא לקח את גימין למיכללה.
גאנגקוק החנה את האופנוע איפה שהחנה לא מזמן.
גאנגקוק נכנס ישר לחדר המנהל.
"הי גאנגקוק טוב שבאת, כמו שכבר אמרתי לך מיקודם שיש להם משימה לעשות חלקם עובדים על הלפטופים שלהם וחלקם על המחשבים שנמצאים בכיתה עצמה.
אצה בעיקרון צריך להשגיח על שקט, שהם לא יוצאים ופשוט תשב ותשגיח שם."
גאנגקוק הנהן.
"אוקי לאיזה כיתה אני צריך להיכנס?"
"כיתה 23"
גאנגקוק פנה אל היון לפני שיצא
"אני מבטיח לך היון שאם לא היה לי עכשיו מצב רוח לא הייתי בא."
"אני יודע.
ובכל זאת באת כנראה אתה אם מצב רוח טוב וחברים נשארים חברים גאנגקוק.
תשמור על מה שיש לך קרוב ללב"
המילים של היון חדרו אל גאנגקוק.
הוא ישר חשב על גימין.
' זהו גימין מעכשיו אני שומר אותך קרוב ללב ולא נותן לך לעזוב' גאנגקוק אמר בליבו.
"ואני מעריך אותך מאד גאנגקוק  את על כל מה שאתה עושה למעני."
"זה יעלה לך ביוקר היון"
גאנגקוק יצא מן חדר המנהל,  הוא התחיל לחפש את חדר מס 23 וניכנס.
כל התלמידים שנחכו בכיתה נעמדו גאנגקוק סימן להם שהם יכולים לשבת.
גאנגקוק התישב בכיסא והחל לסמן נוחכות.
"צי היון סו?"
"נוכח"
"צ'אנג קים הו?"
"נוכח"
גאנגקוק המשיך לסמן נוכחות ונעצר באחד השמות.
"פא..." הוא נעצר.
היה כתוב שם 'פארק גימין'
גאנגקוק חשב שהוא מדמיין.
"פארק גימין?"
"נוכח"
גימין לא הרים את עינייו אל המורה ובמיוחד שהוא לא חשב ביכלל שזה גאנגקוק וגם הוא לא זיהה את קולו של גאנגקוק כיוון שגאנגקוק דיבר בקול די סמכותי כך שגימין לא זיהה אותו.
גאנגקוק קרא שוב בשמו של גימין.
"פארק גימין?"
"נוכח"
גימין ענה שוב ועדיין לא הביט במורה.
"פארק גימין המתן לי בבקשה בחוץ."
מקומו של גימין היה בסוף הכיתה.
גימין לא הביט בפניו של המורה ויצא.
גאנגקוק הרכין את ראושו והמשיך להקריא את השמות.
גאנגקוק גמר לסמן נוכחות הוא הדריך אותם כיצד לעבוד ויצא מהכיתה אל גימין.