לא מה שהיום

פרק 32: תיפרדי ממנו

2017:

״את מפגרת״
גילי אמרה כאשר סיימתי לספר לה על הריב הקטן עם רועי.
״מה? נפלט לי. אמרתי לו בלי כוונה״
התגוננתי, הרי זה ברור לי שאני מפגרת.
״עלמה, דברים כאלו לא אומרים סתם כך״
היא המשיכה,
״פגעת בו, נגעת בנקודה רגישה אצלו. בסדר גם ככה לא סבלתי אותו, הוא גם נראה רע מאוד״
הופתעתי מהפתיחות שהיא דיברה איתי. מאיפה היא הביאה את כל השנאה כלפיו? חשבתי שרק אני לא אוהבת אותו.

״את הרי לא באמת אוהבת אותו נכון?״
היא שאלה בשיעמום.
״ברור שיש לי רגשות כלפיו״
שקר, כל רגש שלי כלפיו הוא שנאה מוחלטת.
״תעשי לי טובה,״
היא גילגלה את עיניה. אני ממש שקופה?
״אני מכירה אותך מספיק טוב בשביל לדעת שאת לא מתה עליו. בסדר גם אני לא. הוא אוהב אותך ומתנהג רק לידיך כאילו הוא ילד פלא״
תאמיני לי שאני יודעת גילי, הכל אני יודעת.

״אבל הוא ילד מסריח ביותר שבטוח שהכל מגיע לו. בשניה שאת הולכת הוא מתנהג ברוע לב כלפי כל הסובבים לו.״
זאת הסיבה שאני לא אוהבת את רועי.
״תעזבי אותו עלמה, תאמיני לי רק טוב יצא לך מכך. בואי נריב איתו, פשוט לא נדבר יותר, נתעלם״
הבעיה שאיתך הוא כבר ממזמן לא מדבר, אם לא שמת לב.
״הוא ניסה להפריד בנינו, לא עבד לו כל כך״
היא מילמלה ואני חייכתי אליה.

״תשלחי לו הודעה שלא מתאים לך הקשר הזה ואם הוא ממשיך לחפור, תסנני.״
גילי קבעה.
״אני לא אסנן, אני פשוט אסביר לו״
אמרתי בקביעות.
״טוב, אז תיפרדי ממנו היום אחרי בית ספר. בשביל מה למרוח אותו״

״אבל העלייה לתורה שלו בעוד שבוע וקצת, לא נעים״
אמרתי בחוסר ביטחון מוחלט.
״אז מה, זה לא שעכשיו אתם מאוהבים אחד בשני. הוא ילד קטן עלמה, זה לא כזה משנה לו תאמיני לי״
אני רוצה להאמין לה, אבל אני יודעת כמה רועי אוהב אותי, אני באמת מרגישה שהוא אוהב אותי, רק כל כך חבל לי שהוא לא חשב באיזה דרך להראות לי את האהבה שלו כלפי.

הוא היה כל כך חדור מטרה, שכבר שכח את כל הערכים. לא היה אכפת לו אם אני רוצה אותו או לא, הוא רק רצה אותי והשיג, אבל כלום מכך לא שווה, שום דבר לא שווה אם אני לא באמת אוהבת אותו. איתו אני מרגישה כלואה, כאילו מחייבים אותי לדבר איתו, מחייבים אותי להתכתב איתו, מחייבים אותי להסתכל עליו, מחייבים אותי להיות איתו ולא משנה באיזה צורה ודרך, פשוט מרגישה מחוייבת.

ולא, אני ממש לא בקטע של להרגיש מחוייבת. תמיד רוני גרמה לי להרגיש מחוייבת אליה, אמנם לעולם לא אמרה זאת בקול אבל זה היה ברור לי ולה. היא ׳עזרה לי להיפתח׳ כשהיינו קטנות יותר ובתמורה אני מחוייבת אליה. כל פעם שקורה בנינו ריב קטנטן, אני רצה לבקש ממנה סליחה, כמו כלב קטן שחוזר לבעלים שלו אחרי שרץ להביא את המקל שזרק לו. 

אני חושבת שאני אפרד מרועי אחרי העלייה לתורה שלו. אני רוצה להיות חלק מהיום השמח הזה. הוא מחכה לזה כל כך ואני רוצה להיות שם בשבילו. לזרוק עליו סוכריות ואולי להכאיב לו קצת לפני הכאב האמיתי. טוב כאילו שבאמת יזיז לו.