לא מה שהיום

פרק 30: ‏formidable

2020:

״נו די, אל תסתכל עלי ככה״
השענתי את ראשי על רועי בעייפות.
״נו, רועיי״
התחננתי בפרצוף מצטער.
״אתה חייבת אותי לבוא אלייך. אני לא אשמה״
יללתי ולבסוף ציחקקתי.
״אמא שלך דווקא שמחה״
ניסיתי למצוא נחמה.

״רועי אני אלך״
קמתי בדרמתיות ורק אז הוא הגיב לקיומי.
״לא, כלומר תישארי,״
יכולתי לראות במבט שלו שהוא כל כך רוצה שאהיה איתו כרגע.
״אז תדבר איתי,״

״מה את רוצה שאגיד?״
הוא היה נראה מיואש, אבל לא ממני, מהחיים עצמם.
״זוכר שפעם היית חופר לי שעות ומספר לי על כל ילד וילד איך הוא מתנהג ומה היה עובר עליו?״
רועי היה רכלן גדול, עד היום.
״נו אז?״
הוא ניסה לזרז אותי להגיע לעניין.

״אז, במקום לחפש אנשים אחרים, תספר לי מה עובר עלייך.״
הצבעתי עליו באלגנטיות מוחלטת.
״אני מרגיש טוב, נראה לי״
הוא מילמל אלי בחיוך.

״אתה ממש מבואס אה?״
רועי ציחקק מדבריי.
״יודע מה? פשוט תשמע ותשתוק״
הוא הפנה את ראשו כלפי במבט שואל, כאשר אני הוצאתי את הטלפון שלי ולחצתי פלי.

״formidable״
צעקתי ביחד עם הזמר ורועי ציחקק.
״formidable
‏Tu étais formidable״
הצרפתית שלי יצאה מהלשון בצורה נהדרת שאפילו אני הופתעתי. שי פעם תמיד היה צוחק עלי שאני לא יודעת לבטא נכון שפות אחרות.
״j'étais fort minable
‏Nous étions formidables״
רועי צחק כבר ממש, צחוק מתגלגל. שמחתי שהצלחתי לעלות לו חיוך על הפנים.

״Formidlb״
עשיתי לו ממש מחזה מול העיניים. להפתעתי זכרתי את כל התנועות הנכונות, את כל התזוזות וההבעות פנים. בדיוק כמו פעם. הייתי מטורפת על השיר הזה, פשוט חורשת עליו. כל הילדות שלי הייתה השיר הזה.
״לא ידעתי שאת יודעת לדבר צרפתית״
הלוואי והייתי יודעת.

״כן בטח. אתה יודע כמה זמן לקח לי ללמוד לבטא מילה במילה וכמה זמן לקח לי ללמוד את הפירוש של השיר?״
לא הוא לא יודע. את האמת, שגם אני לא יודעת במדיוק. אולי כמה לילות שבהם הייתי שומעת מנגן המוזיקה שקיבלתי ליום ההולדת שבע , את השיר הזה עד שהייתי נרדמת. זהו היה השיר הראשון שלמדתי אותו בעל פה.

״נפלא, נפלא. את היית נפלאה אני הייתי פתטי. אנחנו היינו נפלאים״
הפסקתי את המנגינה ואמרתי את הפירוש של חצי מהמילים מהבית הראשון.
״מה?״
רועי הסתכל עלי בבילבול.
״זה הפירוש למה ששרתי עכשיו.״
אמרתי והתיישבתי על ידו במיטה.

״זה בדיוק אני ואתה כשחושבים על כך״
ממש אירוניה נהדרת.
״רק שאני מדברת אליך כאן בשיר. אתה בכלל זוכר מה היה בנינו פעם?״
אני מקווה שלא, כי זאת הייתה תקופה כל כך סתמית.
״אני זוכר הכל״
נהדר, פשוט מושלם.

״מאיפה את מכירה את השיר הזה? ההורים שלך צרפתים? למרות שאני זוכר שאתם מרוקאים אבל את נראת אשכנזיה. סתם שתדעי״
כן, תמיד התרגלתי שכולם קוראים לי אשכנזיה. אף אחד לא מאמין לי שאני אומרת שאני מרוקאים משני הצדדים.
״כשאני ושי היינו קטנים, הוא התנהג אלי ממש לא יפה. נפגעתי ממנו ולא דיברתי איתו יומים שלמים וזה היה הכי הרבה זמן שהצלחתי להתעלם ממנו״
הלוואי והייתי חוזרת לזמן היפה הזה.
״ביום השני, שי פשוט נכנס לחדר שלי בפתאומיות ושר לי את השיר הזה. מאז שמעתי אותו כל לילה בנגן המוזיקה שהיה פעם.״
הוא רכן אלי את ראשו ברכות.

״וכל פעם שאני ושי רבנו בסופו של דבר היינו שומעים את השיר הזה עד שנהיו לנו כבר תנועות מסויימות והבעות פנים לכל מילה בשיר,״
הייתה לנו תקופה ששמענו את השיר הזה כל כך הרבה פעמים שכבר לא יכולתי.
״כל כך כיף לך,״
רועי נחת עם גופו על המיטה והסתכל על התקרה.

״מה כיף?״
לא הבנתי מה כל כך כיף לי. החיים שלי הם כמו סרט דרמתי ועצוב במיוחד. אחי נפל בצבא, ההורים שלי לא יודעים מה עובר על חיי ואני חיה לבד, מה כיף? אין לי מושג.
״שיש לך אח כמו שי,״
אני נוחתת ביאוש כמו רועי. נותנת לגוף שלי ליפול על הגב ומסתכלת על התקרה הלבנה.
״היה לי,״
מילמלתי בשקט.

״לפחות היה משהו. כל מה שאני קיבלתי מאחי הגדול היה מכות״
פרצתי בצחוק מתגלגל.
״באמת, את לא מבינה, פעם הגננת שלי חשדה שההורים שלי מרימים עלי יד, כי כל הזמן היו לי סגולים בגוף״
היה רגע של שקט, אבל לא שקט מביך כמו שהיינו רגילים, שקט של רוגע והבנה, שלא משנה מה, לכל אחד יש את הבעיות שלו והחיים המפגרים שלו.

״את לא חושבת שההורים שלך דואגים לך?״
רועי שבר את השתיקה.
״אני בטוחה שיש להם עניינים אחרים. גם אם כן, הם לא מעניינים אותי״
שוב היה רגע של שקט.

״אני שמח שבאת.״
לא שהייתה לי ברירה, קצת צעקת עלי לבוא וגם זאת הייתה האופציה היחידה שלי.
״נראה שיסמין פחות,״
רועי ציחקק לדבריי.
״כן, היא קצת משוגעת״
לא הייתי אומרת משוגעת על מישהי שהחבר שלה מזמין בת אחרת לשבת ולא אותה. זה טבעי לגמרי שהיא תתעצבן.

״זה בסדר, הכל יהיה בסדר,״
מילמלתי בשקט. שום דבר לא יהיה בסדר, לרוב הכל לא בסדר. אבל אנשים תמיד נוהגים לומר ׳יהיה בסדר׳ וכולם יודעים שבמציאות שאנחנו חיים בה, כלום לא בסדר.
״אז, למה היית פעם פאתטית?״
ידו נגעה בידי בעדינות.
״מה?״
שאלתי בשקט.

״אמרת מקודם שהשיר דומה לנו. אמרת שאת שרה לי אותו.״
עכשיו הבנתי על מה הוא מדבר.
״כי נתתי לך להאמין שאני אוהבת אותך, בזמן שלא. לא עשיתי הכל מכוונה רעה, פשוט הרגשתי לא נעים לסרב לך״

״זה בסדר. גם אני הייתי פאתטי שלחצתי עלייך.״
בסדר, אני מודה, הייתי חסרת רגשות, כמו קרח.

״שנינו היינו.״