לא מה שהיום

פרק 41: זה נגמר בנינו

2017:

״זה נגמר בנינו״
אמרתי לגילי שישבנו בהפסקה בספסלים.
״מחר העלייה לתורה שלו והוא אמר לי שמבחינתו שאני לא אבוא״
אני לא יודעת אם אני עצובה שזהו, אני ורועי בריב.
״בסדר גם מחר גיא עולה לתורה, תבואי איתי הוא הזמין אותנו״
גילי קבעה ואני הנהנתי לחיוב.
״סבבה אין בעיה״
אמרתי בחיוך יבש.

לפתע ראיתי את רוני מתקדמת לכיוונינו עם פרצוף מעוך כזה, כאילו לא מרוצה בכלל מהחיים.
״למה נראה לך שנפרדת מרועי? הבן אדם שבור לחתיכות״
רוני אומרת לי וגילגלה עיניים.
״כי זהו, הוא לחץ עלי יותר מידי וזה לא עובד בנינו״
אני קובעת.
״כן אבל כאילו יש לו מחר עלייה לתורה, את תבואי נכון?״
אני מנידה את ראשי לשלילה.
״מה יש לך עלמה, הוא לא באמת התכוון שלא תבואי, הוא מת שתגיעי ותזרקי עליו סוכריות״
רוני אומרת לי בעצבים.

״מה גילי, מה איתך?״
רוני מפנה את צומת לב לגילי.
״מה אני קשורה אליו, הוא שונא אותי רצח״
גילי קובעת ומוציאה את עצמה מהתיסבוך הזה.
״שתי יבשות אימלה״
רוני צעקה.
״אם לא תבואי מחר עלמה, תדעי שאיכזבת אותי ממש אבל״
רוני אומרת לי במבט מאיים.

״אל תעני לי״
היא השתיקה אותי שבאתי לענות.
״עכשיו תקשיבו שיש לי מישהו חדש והתנשקנו״
גילי פתחה את הפה שלה בהלם לכיוון רוני.
״הוא מהמושבים ואחד החתיכים בחיי, יש בנינו משהו לא מוגדר״
רוני שופכת פרטים מעניינים שהקשבתי לה, אבל כאילו הרגיש לי ממש מוזר, שהחברה הכי טובה שלי מספרת על הנשיקה הראשונה שלה, שקרתה לה לפני שבועיים ואני לא יודעת מכך, כאילו מה? איך?

התרחקנו, כולנו התרחקנו, המעבר לא עשה לנו טוב. רוני מעשנת מלא עם החבר החדש שלה לפי מה שהיא סיפרה, גילי התחילה להתכתב עם ילד שגדול מאיתנו בארבע שנים ואני? אני נפרדתי בפחד אמיתי ויש לי תחושה שעשיתי טעות, אבל אני לא אודה בה.
לפתע קלטתי אותו, את רועי יוצא מבית הספר עם פנים עצובות כאלו, כאילו חרב עליו כל עולמו, הוא הסתכל עלי בזמן שגילי סיפרה לרוני על ההוא שהיא מתכתבת איתו.

המבט שלו היה אפל ביותר, החלטתי להתעלם מגילי ורוני וללכת אליו, הוא קלט שאני באה לכיוונו אבל העדיף להתעלם והמשיך ללכת אך אני תפסתי בידו בחוזקה.
״אני רוצה שנדבר״
קשה לי, כי מצד אחד אני לא רוצה אותו בכלל, קשה לי להיות איתו, אבל מצד שני, הוא שבור, אני מסתכלת לו בעיניים ורוצה לקבור את עצמי שאני עשיתי לו את זה.
״סיימתי לדבר עם בובות״
הוא אמר משהו ואני לא הבנתי.
״מה?״
שאלתי בתמימות.

״את, את בובה, בובה של גילי, בובה של כולם. כל מה שאומרים לך את אומרת אמן, אבל שאני מבקש משהו, שנישאר כמו שאנחנו, שנישאר אני ואת, את מסרבת לי, למה? כי גילי אמרה. למה? כי את ילדה גועלית שאני מצטער שביזבזתי עלייך את זמני״
הוא ירק ארס לכל מקום.
״זה לא נכון רועי, אתה לא יכול להגיד דברים כאלו״
אני קובעת.
״אז בואי, תבואי מחר לעלייה לתורה שלי, תבריזי משל אהובך גיא. בואי, תתחפשי איתי, כי אני יודע שאת רוצה. בואי תהיי איתי ונהיה זוג, לא בסתר, אלא בפומבי״
הוא מסתכל לי לתוך העיניים, אני שותקת.

״אני נותן לך הזדמנות אחרונה עלמה, הזדמנות אחרונה להוכיח לי שאת לא רעה, שאת כן מה שאני חושב שאת. תבואי מחר לעלייה לתורה שלי, כי אם לא, תדעי שאני איתך סיימתי״
הוא מסתכל עלי במבט אכזרי, אני שותקת והוא הולך, מתעלם ממני. אני המומה ממה שהוא עשה עכשיו, אני מסתכלת לכיוון הבנות ורואה שהן בכלל לא שמו לב שהלכתי מהן, כי מי אני? אני בובה.