לא מה שהיום

פרק 35: התחמקות

2017:

יום שישי היום, זהו יום הכי כיף בשבוע ומהסיבה הפשוטה, שהוא מסמל שנגמר השבוע, שהסופש כבר הגיע ומחר שבת ואין לימודים בשבת. הוא מסמל שהיום בערב יוצאים, נפגשים עם חברים.
אני וגילי כבר קבענו. אני אבוא אליה ואז נלך לגן שעשועים וניפגש עם גיא ושיר, שהיא בת דודה של גיא.
עם רועי לא דיברתי כל היום, אין לי מושג לאן הוא הולך היום בערב. בכללי, ככל שעובר הזמן אנחנו כבר בקושי מדברים, כאילו הזמן משכיח אותי, אותו ואת הקשר שלנו.

מה אכפת לי? אני גם ככה לא אוהבת את הקשר הזה בנינו. ככל שאנחנו יותר מתרחקים ככה אני לא מרגישה תלויה. זהו, אני כבר הבנתי, אסור לי להיות תלויה. רק ככה אני באמת אני, רק ככה אני מצליחה לנווט לעצמי את הדרך הנכונה לי.

הטלפון שלי מצלצל, על המסך מופיע השם ׳שישו שאני אוהבת׳ אשר שי רשם לעצמו את השם הזה ואילו הוא שומר אותי באנשי הקשר שלו בתור ׳קוף מצוי׳, לכו תבינו את הגוש פיגור הזה שנקרא אח גדול ומעצבן.
״קוף, אני מגיע עוד שעה. יש אוכל?״
אני מסתכלת על המטבח שמלא בסירים. כמובן, שי מגיע איך לא יהיה אוכל?

״יש הרים של אוכל״
אני ממלמלת.
״אני מגיע עם שון, ואז נלך למשחק של שישי. את רוצה לבוא איתנו?״
אני יודעת ששי אוהב שאני באה איתו למקומות, אבל אני מרגישה נדחפת, וזאת הרגשה לא נעימה.
״אממ לא, אני פחות בקטע של לראות אנשים מזיעים״
אני מסבירה בקלילות.

״אבל אני בראשון נוסע לחודשיים שלמים ואז יוצא לרגילה. את חייבת לבוא ולהיות איתי״
שי מפרט לי ואני מצחקקת לעצמי בראש.
״בסדר שי, אנחנו נהיה ביחד מחר, או שבלילה ניסע שוב להר הזה שלך״
אני מציעה.
״קרציה. טוב אני אבטל עם שון, גם ככה כל השבוע הזה היינו דבוקים אחד לשני״
הוא מסביר ואני מצחקקת.

״חבל, דווקא אני בקטע שלו, הרבה יותר מהכדורגל״
אני מנסה לעצבן את שי, אבל הוא כבר יודע שאני עושה הכל מתוך רצון להיות אחות מעצבנת.
״קודם תיפרדי מהמוצץ רועיקי, אחר כך נדבר יקוף מצוי קטנה שכמותך״
הוא אמר בגאווה ובצחוק מתגלגל.
״אני דורשת ממך להפסיק לקרוא לי ככה״
אני דורשת ושי צוחק.
״ואני דורש שתהיי זורמת״
שי ממשיך באותה נימה כמו שלי.

״אם הייתי זורמת, מזמן לא הייתי בתולה״
אני יודעת לגעת בנקודות רגישות אצל שי.
״עלמה, תרגיעי. אני רציני איתך.״
אחד אפס לי שישו.
״אני חושבת שאתה צריך להירגע״
אני מצחקקת בגאווה.
״שתהיי לי בריאה, מעצבנת שכמותך״
אין ספק, לעצבן אח גדול זהו דבר כיף ומספק.

״טוב חופר. ביזבזת לי שלוש דקות מהחיים״
אני מציינת והוא צוחק.
״איזו מגזימה. שלוש דקות בואי נמות ודי״
טוב כן, הגזמתי. אבל זה בצחוק.
״ביי קוף,״
וככה מסתיימת השיחה שלנו.

אני לא מספיקה לנשום וכבר הטלפון שלי מצלצל.
׳לא דיברנו מלא זמן׳
זה רועי, ברור שלא דיברנו מלא זמן וזה אולי כי אני לא רוצה.
׳כן מלא זמן. עוד מעט העליה לתורה שלך, מתרגש?׳
אני לא אוהבת אותו, אני סובלת שאני מדברת איתו. אז די, עלמה למה את עושה את כל זה לעצמך? למה? פשוט תשלחי לו הודעה שדי. שנמאס שלך.

׳מה את עושה היום בערב?׳
לא איתך, זה בטוח.
׳קבעתי עם גילי, גיא ושיר׳
כתבתי לו בחזרה לשאלתו.
׳חשבתי שנעשה משהו ביחד, את יודעת כמו זוג׳
ואני חשבתי ששי יפסיק לקרוא לי קוף מצוי, אבל זה לא קורה.

׳חבל לא דיברת איתי מוקדם יותר׳
וכך מצאתי לעצמי אחלה של התחמקות מרועי.