מי אני???

פרק שש עשרה

אבל טעיתי.

''קחי מזוודה ותארזי את הדברים שהכי חשובים לך.''מרקוס הוריד ממני את השמיכה

מה?''השבתי לו מנומנמת''

''קחי.מזוודה.ותארזי.את.הדברים.שהכי.חשובים.לך!''חזר על כל מילה ומילה.

''לא!''השבתי לו והנחתי את הראש בחזרהה על הכרית.

שמעתי את אבא שלי.''היא התעוררה?''שאל

''כן.אבל היא לא רוצה לקום.''קרא אליו.

מרקוס יצא מהחדר ואבא שלי נכנס אליו עם מזוודה ביד.

הוא התישב לידי וליטף את השער שלי.הוא התחיל ללחוש לי כמו שהיה לוחש לי כשהייתי בת חמש.

האמת?אני באמת רוצה להיות בת חמש,ולא להיות עכשיו בסתואציה הזאת:

נערה בת שבע עשרה(עוד חודש)שהחבר שלה רצה להרוג אותה והיא נמצאת בבית שכולו על הרגליים.

''אנחנו עוזבים ולא חוזרים יותר.תקחי את הדברים החשובים ביותר שלך,בסדר נסיכה?''לחש לי וחיכה לתשובה.

''אני רוצה תשובות.''אמרתי לו.

הוא נישק אותי במצח והנהן.''לא עכשיו.אחר כך.''אחרי זה קם ויצא מהחדר.

הלכתי לכיוון השרותים שבחדר שלי ושטפתי את הפנים במים קרים בשביל להתעורר.

כשהייתי די ערה התחלתי לארוז.

לקחתי כמה חולצות אהובות עליי במיוחד ושניים שלושה ג'ינסים,מכנס טרניג והמון בגדים תחתוניים,אי אפשר לדעת כמה זמן נהיה במקום, שאני לא יודעת איפה,שנלך אליו.

לקחתיאת אלבום התמונות העצום שלי,שהיו בו תמונות מכל החיים שלי,ועוד כמה דברים אישיים.

הכנסתי הכל למזוודה וירדתי איתה למטה.

אפילו לא הספקתי לסיים לרדת במדרגות וכבר אמא שלי חטפה מימני את המזוודה ויצא החוצה בשביל לשים אותה במכונית.

עליתי בחזרה לחדר בשביל לקחת ז'קט אם יהיה קר.אבל לא עליתי לחדר.

הסתובבתי בכל הבית ונפרדתי מכל גומה שהינו משחקים בה מחבואים בימי גשם שלא יכלנו לצאת החוצה.מכל חור בקיר מתמונה חדשה שרציתי לטלות על הקיר למזכרת.כל העפרונות והצבעים על הקירות כשאני מרקוס וטנייה היינו בני שש.דמעות עלו לי בעיניים כשעמדתי בחדר הארונות הענק של אמא שלי.שוב נזכרתי איך כשאני וטנייה היינו בנות 12 נכנסנו לארון שלה,ברשותה,ושיחקו תצוגת אופנה.רצתי לחדר שלי ונשכבתי על המיתה שלי,כנראה בפעם האחרונה,ובכיתי.

הרגשתי את הזרועות החזקות של מרקוס מרימות אותי וראיתי מהזווית של העין שאנחנו יוצאים.

''להתראות...''לחשתי כדי שאפילו מרקוס לא ישמע.

הוא הכניס אותי למכונית וכיסה אותי בשמיכת צמר עבהמונכנס גם הוא למכונית.

הסתכלתי מהחלון החוצה וראיתי עוד שתי מכוניות-של מרקוס ושל טנייה.

טנייה?!חשבתי שהיא עזבה?!

אבא ואמא שלי נכנסו גם למכונית וברגע שנכנסו המכונית הותנעה ויצאה מהחנייה במהירות.המהירות לא הפריע לאף אחד אבל לי היא הפריעה מאד.

''תאט!!''צעקתי לאבא שלי.אבל בתגובה מרקוס תפס לי את היד וסימן לי עם העיניים שלו 'תרגעי'.

נסענו במשך כעשרים דקות והיה שקט מוות במכונית עד שאמא שלי הפרה אותו.

''אנחנו חיביים לך הסבר קלריסה. יש המון דברים שאת לא יודעת וכשנספר לך אותם תביני שכל מה שאי פעם עשו בשבילך היה רק מאהבה והגנה לשלומך בלבד,אוקיי?''

''כן אמא''עניתי לה מבולבלת.

''נתחיל מהבסיס.אנחנו לא ההורים שלך.אנחנו השומרים של,וכך גם מרקוס וטנייה.''

העולם המושלם שלי התנפץ למיליוני רסיסים שבחיים לא אצליח להדביק.וזאת הייתה רק ההתחלה.