מי אני???

פרק שבע עשרה

ליאה,שהייתה אמא שלי בשבע עשרה השנים האחרונות,התחילה לספר דברים שהייתם שומעים בסיפור של'היו היה פעם'.

''את נולדת בארץ בשם לגטיה.בארץ הזאת גרים שני עמים-וירדים ולקנגים.את וירדית וכך גם אני ג'ייסון(אבא שלי)מרקוס וטנייה.''

הסתכלתי סביב,מנסה לעכל שיש עוד ארץ,יותר נכון מימד שלם שאני גרה בו!

''סימן ההכר של כל עם הוא הזרועות שלהם.''המשיכה ליאה.

הזרועות שלהם?''שאלתי המומה.''

''כן,הזרועות.לוירדים יש על יד ימין מפרק היד ועד כף היד כמו פרח שעלי הכותרת שלו פרוסים על כף היד בצבע ירוק בהיר מאד,ולקנגים יש אותו דבר רק ביד שמאל ובצבע שחור כהה.''

מרקוס פלט קללה שקטה כששמע את זה והוסיף משהוא שגרם לי להירתע.

שחור כמו הלב שלהם.''אמר בשקט ושוב השתררה דממה במכונית.

''מרקוס צודק.''אמר ג'ייסון אחרי דקה או שתיים''תתרחקי מהם קלריסה.''

הנהנתי''יש עוד דברים שאני צריכה לדעת?''שאלתי בצניות.

''יש עוד המון''אמרה ליאה''אבל זה לא התפקיד שלנו לומר לך זאת.''

כל כך רציתי לבכות על החיים השקריים שלי אבל אני לא יבכה כאן,לא פה.בכל מקום רק לא פה.

אחרי שעתיים וחצי של נסיעה שקטה הגענו לצוקים עם סיבובים מאד חדים.

ג'ייסון התחיל להאיץ במהירות מטורפת.לשנייה חשבתי שאולי כאדי לי לומר לו לעצור אבל התחרטתי.

הרמתי את הרגליים למושב וחיבקתי אותם בחוזקה.

המכונית דהרה אל עבר המעקה ועפה דרכו.

צרחה מזעזעת פלחה את האויר וכשהמשכנו ליסוע,כיאלו כלום לא קרה,הבנתי שהצרחה הייתה שלי.

איש לא התייחס אלי ואל הצרחה שעדיין הדהדה במכונית.הם כנראה רגילים.

המכונית נעצרה לפני...

כירכרה?!שרתומה לשני יצורים מוזרים ומפחידם עם פסים ירוקים על כל הרגליים שלהם.מעט דומים כמו מה שליאה תיארה אבל עצומים ויפיפיים.

היצורים האלה היו כמעט בגובה של פיל אבל נראו כמו...אני לא יודעת להסביר את זה...כמו סוג של לטאה ענקית...

דרקונים!!!!!!!

נרתעתי אחורה ונפלתי על מזוודה שמישהוא הניח שם.

''את בסדר?''שאל אותי מרקוס ועזר לי לקום.

ניערתי ממנו את היד שלי והבטתי בו במבט חודר שגרם לו להשפיל את הראש וללכת להעמיס מזוודות על הכרכרה.

בכל יום אחר הייתי ישר מבקשת ממרקוס סליחה,אבל לא הפעם.

אחרי שהכל היה על הכרכרה אני,ליאה,ג'ייסון, מרקוס ושני אנשים(שאני לא מכירה)עלינו על הכרכרה.

אותי יותר נכון סחבו כי לא רציתי לעלות על הדבר המוזר הזה,אבל כמובן אין לי ממש כוח לכן פשוט הרימו אותי והניחו אותי בכרכרה.

שלבתי ידיים בכעס והחמצתי פנים.

ג'ייסון נתן פקודה ואחרי כמה שניות כל הכרכרה הייתה באויר.

הסתכלתי דרך החלון בפליאה ולא יכלתי לעצור את החיוך הענק שהתפשט לי על הפנים.

הבטתי על ליאה,שישבה מולי,וראיתי את הפרח שהיא דברה עליו בקטן,והפעם יכלתי לראות גם את עלי הכותרת של הפרח.הרמתי לה את היד ובחנתי אותו מכל הצדדים.הוא יפיפה.

הסתכלתי על היד של ג'ייסון וגם לו היה את זה,רק למרקוס לא היה.מרקוס ראה את המבט שלי שנח על היד שלו.

''אני עדיין לא בן שבע עשרה''אמר''מגיל שבע עשרה נהיה לנו הסימן הזה.''

נאנחתי''אוף.כמה מידע!''התלוננתי.

''וזה לא הכל''אמר ג'ייסון''יש משהוא חשוב שאת צריכה לדעת.בתוך כל אחד משני העמים יש שלוש מעמדות.תושבים שהם פשוטי העם.שומרים שמומונים לשמור על בני המלוכה ובני מלוכה.''

''ומאיזה מעמד אני?''שאלתי.

ג'ייסון חייך ואמר.

''מלוכה...''