מי אני???

פרק עשרים וחמש

אחרי שבועיים שהייתי במיתה בגלל הפרח,והכוחות שבאים איתו,מסיבת יום ההולדת שלי עמדה לחול בשבוע הבא.כל הארמון היה עסוק בהכנות,וידעתי שאם אני יצא מחוץ לארמון אני בטוחה שגם כל התושבים.

"קדימה חמודה,את צריכה לצאת ולהתאוורר!לא בריא לשבת כל היום בחדר."אמרה מרי בפנים זעופים.

"אני לא יוצאת מהחדר הזה!לעולם לא!"קראתי לעברה והצבעתי על השיער שלי.

מאז'הפריחה',או איך שכולם קוראים לזה,השיער שלי החליף צבע בכל הזדמנות שרק התאפשרה לו,אבל זה לא הספיק לו להשתנות רק לגוונים.כל השיער שלי היה משתנה!!!!!!

הייתי יכולה ללכת,להיות מובכת ובבת אחת...

השיער שלי בלונדיני כולו!!!!!!

"השיער שלך בסדר גמור."מרי ליטפה את השיער שלי.התקדמתי והסתכלתי על עצמי במראה.

"את יפיפיה."לחשה בשקט.הסתובבתי ואמרתי לה תודה,אך כשהסתובבתי רציתי לשבור את המראה מרוב כעס.

השיער שלי כולו היה כחול וברגע שהבטתי בו הפך אדום לוהט.

"למה אני כל כך מוזרה?"צעקתי בתסכול."מכל הדברים המוזרים שיש במקום הזה אני עוד יותר מוזרה!!!!!!!!"נשכבתי על המיתה שלי ונתתי לדמעות לצאת."אני מפחדת שיחשבו שאני מוזרה."אמרתי בין התפיחויות של בכי.ראיתי בקצה עיני איך קבוצת שיער הופכת ירוקה.

"אל תידאגי"אמרה והתישבה לצידי,מנחמת אותי."הכל יהיה בסדר."

אני מקווה...

---------------------------------------------------------------------------------------------

עמדתי בשמלת נשף תכלת צמודה למעלה וברגע שמגיעה עד אמצע הירך נהיית תחרה תכולה שקופה.

היא הייתה מדהימה והיתה בעלת שרוול אחד כך שהפרח נגלה לעיני כל.

הוא היה יפיפה פי מאה מהפרחים של כולם.

השיער שלי היה כולו שחור מטולטל בצורה מדהימה,אבל שוב צפיתי ב'אני השנייה שלי'.

רקדתי והסתחררתי בחדר רוקדת ונהנית עד שהעינים שלי הביטו במשהוא והשיער שלי הפך כולו אדום עד שכאב להסתכל עליו.צעקתי על מישהוא,יותר נכון מישהיא,בעלת שיער שחור וגזרה של דוגמנית.

דמעות נקוו לי בעיניים ורצתי החוצה מהחדר,אבל לא ליפני שצרחתי על טנייה ומרקוס.

אחרי ש'אני השנייה'יצאה החוצה מהחדר הלכתי והסתכלתי על הבחורה בעלת השיער השחור.

זו הייתה מילי...

---------------------------------------------------------------------------------------------

התעוררתי בבהלה מהחלום והתחלתי להרהר אם הוא אמיתי...

"יופי אני שמחה שהתעוררת...כל כך חשוך פה!"מרי פתחה את הוילונות והכניסה פנימה אור ללא שמש.

הצטמררתי.

"מרי סגרי בבקשה את החלון...חורף,קר."אמרתי בקול ישנוני ונכנסתי מתחת לשמיכה.הרגשתי איך מרי מורידה אותה מעלי.

"שטויות,חוץ מזה את צריכה לקום."נזפה בי.

"אמרתי לך כבר אתמול שאני לעולם לא יוצאת מהחדר הזה!"הדגשתי את המילה'לעולם'.

היא נאנחה ועזבה את השמיכה"אמא שלך רוצה לראות אותך.היא מתגעגעת."היא אמרה את זה בקול שהייתי בטוחה שהיא משתמשת בו על הילדים שלה.

וזה הצליח לה.

נעמדתי והיא חייכה"אני אכין לך בגדים."

"עם שרוולים ארוכים."

"כמובן,זה חורף,אני לא רוצה שתתקררי."

נאחזתי בנחמה הזאת.אולי גם אמא שלי תחשוב ככה ולא יראו את הפרח שלי בנשף.

כשיצאתי מחדר האמבטיה שמלה ארוכה וחורפית בצבע צהוב בלונד נחה על אחד מכיסאות החדר.

הרמתי את השמלה ומרי צחקה כשראתה את התגובה שלי.

"את פשוט נהנית מיזה,נכון?"

"די משעמם לי קלריסה."אמרה ויצאה מהחדר צוחקת.

לבשתי את השימלה בלב בררה ויצאתי מהחדר בפעם הראשונה מאז הפריחה.

---------------------------------------------------------------------------------------------

בכל פעם שעברתי על יד מישהוא השיער שלי כולו היה הופך בלונדיני ואנשים היו קדים ומתנצלים בפני.

נכנסתי לחדר האוכל ואמא שלי חיבקה אותי חיבוק חזק.

"כל כך התגעגעתי אלייך!"

"גם אני..."אמרתי.

"הנשף בעוד שבוע וכבר בחרתי שימלה,את רק צריכה להגיד אם אהבת.אם לא נבחר חדשה!"

"אני מקווה שהיא עם שרוולים ארוכים."

אמא שלי הביטה בי בתמיהה.

"ודאי שלא!"אמרה צוחקת"את צריכה להראות את הפרח לכולם!"היא הקישה בהצבעותיה ושתי משרתות נכנסו לחדר וברגע שנכנסו כל התקווה שלי נעלמה.

זאת הייתה השמלה מהחלום...