מי אני???

פרק עשרים ושתיים

בבוקר הייתי לבושה כמו אביר.הלבישו לי שריון ששוקל טונות ועוד דברים בשביל הבטיחות.

אמא שלי עמדה בצד ואמרה להם להדק הכל טוב.אם היא כל כך דואגת לי למה היא מביאה לי לרכוב על דינגול?

כששאלתי אותה היא אמרה שהיא רוצה לראות משהוא.

אני נכנסתי לאורוות, מלווה באמא שלי ובערך כעשרה שומרים לבושים כמוני.עמדתי מול הכלוב של דינגול והשומרים התפזרו סביבו.

הסתכלתי על אמא שלי במבט מתחנן כל כך,אבל היא לא התייחסה והרימה יד.אחד מהאבירים צעק משהוא בשפה של הוירדים וכבתוך שנייה כל השומרים נכנסו למצב כוננות.

הבטתי בדינגול וראיתי שהוא לא נלחץ אלא רק מביט.

בי.

התרוממתי באויר ונחתתי בתוך האורווה.

"מה עכשיו?"שאלתי בלי להוריד את העיניים מדינגול.

"התקרבי אליו בזהירות!"קראה אימי.

נשפתי ושאפתי אוויר כמה פעמים לפני שלקחתי את הצעד הראשון.

צעדתי וראיתי שהוא לא עושה כלום,חוץ מלהסתכל,צעדתי עוד כמה צעדים באיטיות וצמצמתי את המרחק ביננו.

הייתי במרחק נגיעה מדינגול והושטתי אליו את היד שלי ואז...

נגעתי בו!

באמת נגעתי בו!

המומה ליטפתי את דינגול ולא שמתי לב שהוא צעד לכיווני.שמעתי צעקה בשפה שאני לא מבינה,אבל כנראה דינגול הבין ונעצר ועם העצירה שלו גם השומרים נעצרו.

דינגול התחיל להתכופף ובאיזה שהוא שלב נעצר בחצי כריעה.

לא הבנתי מה הוא רוצה עד ששמעתי את אמא שלי קוראת"תרכבי עליו!"

"איך?"קראתי חזרה.

"כמו סוס!"נזכרתי שהייתי פעם ברכיבה על סוסים עם ליאה וג'ייסון.עכשיו אני יודעת למה.

התקרבתי אל הגב שלו והנחתי רגל מכל צד.

הוא התרוממם והתחיל ללכת לכיוון השומרים.נאחזתי בשיער הכסוף שלו בשביל לא ליפול.

אחד השומרים שם לדינגול מושכות בפה ובאותה שנייה שזה קרה התרוממתי גבוהה באויר וכשחזרתי לשבת על גבו של דינגול ישבתי על אוכף.

דינגול החל ללכת לכיוון הדלת וכשהיא נפתחה התחיל לרוץ.

נאחזתי חזק במושכות בשביל לא ליפול אבל השריון הקשה עלי.

משכתי במושכות בחוזקה ודינגול נעצר.ירדתי ממנו והורדתי את השריון כך שנשארתי לובשת מכנסיים ומגפיים שחורים,חולצה ירוקה כהה מאד וקסדה שבחרתי להשאיר.

השארתי את השריון בצד הדרך ואני ודינגול התחלנו לרכוב שוב,והפעם בחופשיות יותר.

רצנו ועברנו על פני אנשים ומשרתים וכשהגענו לשערים הם נפתחו ואפשרו לנו לצאת.

הבטתי אחורה וראיתי את אמא שלי מנופפת לשלום.חייכתי אלייה.

אחרי דקה או שתיים של רכיבה בשטח פתוח הגענו למקום עם הרבה בתים,העיר.

דינגול האט ותמרן בין האנשים,הדוכנים והבתים כך שלא נגענו בכלום,ובכל מקום שעברנו אנשים השתחוו לפני וכמה ילדים נופפו שלום בישני.החזרתי לכולם שלום וחיוכים,ואחרי רכיבה ארוכה שכזאת העיר הסתיימה ושטחי מרעה רחבי ידיים התפזרו לכל עבר.דינגול צהל והתחיל לרוץ.

רצנו ורצנו עד שהשטחים התחילו להפוך ליער.המשכנו לרוץ,אומנם לאט יותר,אבל המשכנו עד שהגענו לנחל קטן.

עצרתי וירדתי מגבו של דינגול.הבטתי בנהר ושמחתי כל כך.

"בוא דינגול.שתה."אמרתי וליטפתי את הרעמה שלו שהתבלגנה מהרוח של הריצה.

התקרבתי לנהר ונעמדתי על אבן,אבל האבן הייתה חלקה מדי ונפלתי ממנה ישר לתוך המים.

המים לא היו ממש עמוקים,בערך עד המותניים,אבל מה שהפליא אותי היה שראיתי את דינגול בתוך המים,לידי מרכין אלי את ראשו בשביל שאוכל להאחז בו.

ליטפתי ונשקתי את ראשו.

"חבר לכל החיים"לחשתי לתוך השיער שלו.