מי אני???

פרק עשרים ואחד

התרחקתי במהירות מהסוס וכחמש שומרים זרקו חבלים סביב צוואר הסוס.הסוס לא השמיע שום קול וחזר למקום שלו.

אנשים התחילו להתאסף סביבי ודיברו איתי בשפה שאני לא מבינה.לא ידעתי מה לענות להם וכל כך רציתי לשאול אותם למה הם נבהלו מהסוס.ידעתי שהם יספרו למלכה,אבל לפחות היא תסביר לי בשפה שאני מבינה.

יצאתי מהארוות בריצה.עברתי על פני המון אנשים עסוקים,לא יודעת למה,עד שהכמות התחילה להדלדל ובאיזה שהוא שלב נפסקה.

הלכתי בשבילים ריקים מאדם שהובילו לתוך גינה פורחת בשלל צבעים עם אגם קטן,לא מידי קטן,באמצע.שביל אבנים,שנראה כמו צף על פני המים הכחולים,הוביל לאי עץ קטן באמצע האגם שעליו עמדו שולחן וארבע כסאות שכולם לבנים.

צעדתי בשביל והתישבתי על אחד מהכסאות.הבטתי באגם השקט ובפרחים.הקשבתי לקולות הציפורים ששרו שירים מצמרות העצים.עצמתי עיניים ושאפתי כמות אוויר גדולה.

נגיעה בכתף שלי גרמה לי להבהל כל כך עד שמרוב בהלה עמדתי לעוף עם הכסא אחורה לאגם,אבל מרקוס תפס אותי בזמן.

התרוממתי והבטתי במרקוס"אתה משוגע?"צעקתי עליו.בזמן האחרון נהייתי טובה בלצעוק על מרקוס"כמעט עפתי לאגם בגללך!!"

הוא לא צחק ולא הגיב אלה רק התישב ואמר"אני חייב לספר לך משהוא."

"מה?"שאלתי והתישבתי בחזרה.הוא נאנח.

"הכל!"אמר בכל רם מלא בכאב וצער.הפנים שלו היו כל כל עצובות.

"הי.מרקוס.''נגעתי ביד שלו וליטפתי אותה בתנועה מנחמת"אני מקשיבה."

"אני ממש מצטער על זה ששיקרתי לך במשך שנים,אבל זה לא תמיד היה ככה.''

"מה זאת אומרת לא תמיד היה ככה?"שאלתי בתמיהה.

"הרי אנחנו מכירים מגיל אפס.לא חשבת שילדים בני שלוש יוכלו להגן עלייך?"

הנהנתי.נכון זה באמת לא נישמע הגיוני"אז מאיזה גיל ידעתם על כל זה?"החוותי עם ידי מסביב להכל.

"זוכרת את הקיץ שלפני כיתה ח?"הנהנתי.זה היה הקיץ שמרקוס נסע למחנה קיץ...

הבנתי!

הסתכלתי על מרקוס והוא הנהן.

"אם את חושבת מה שאני חושב שאת חושבת...אז כן,זה לא היה מחנה קיץ.גילו לי שאני שומר ואת הנסיכה.אמרו לי שאני צריך להגן עלייך יותר מהחיים שלי ואסור לך לדעת כלום."דמעות עלו לו בעיניים,וכשדיבר הקול שלו רעד טיפה"פחדתי שיקרה לך משהוא.הבנתי כמה את חשובה...ושלא תחשבי שקיבלתי את זה בקלות."אמר עם שמץ של הומור"הייתי ממורמר במשך שבוע כמעט...אבל אז התחילו האימונים ו..."קטעתי את מרקוס באמצע.

"אימונים?"שאלתי.בזמן האחרון,חוץ מלצעוק על מרקוס,אני גם שואלת הרבה שאלות.יותר מדי שאלות.

"כן.אימנו אותי איך להלחם בחרבות וסיפרו לי את כל ההיסטוריה של העם שלו."

משהוא חדש עניין אותי..."טנייה התחילה להתאמן בשנה שאחרי נכון?ב'מחנה הקיץ'כביכול?"

"כן"אמר.נזכרתי שבשנה אחרי טנייה נסעה למחנה קיץ וכשהתחננתי שאני גם רוצה ללכת לא הרשו לי.כשלא הרשו לי ללכת למחנה של מרקוס הבנתי כי אמרו לי שזה מחנה רק לבנים,אבל אצל טנייה אף פעם לא הבנתי...עד עכשיו.

קמתי מהכסא והלכתי חזרה לאדמה כשמרקוס מאחורי והתישבתי באנחה על הדשא.מרקוס התישב לידי.

"לא כועסת יותר?"שאל והושיט יד.העפתי לו את היד וחיבקתי אותו.

"לא כועסת יותר.

תוך שנייה ערמת עלים נחתה עליי ועל מרקוס.הרמתי את הראש וראיתי את טנייה מתפוצצת מאחד מהתקפי הצחוק ללא קול שלה.

אני ומרקוס התרוממנו והחזרנו לה.

וכך שלושתנו חזרנו לעבר.שלושה ילדים שמשחקים ונהנים מהחיים.

כל עוד יש להם אפשרות...