מי אני???

פרק עשרים ושש

הייתי לבושה בשימלה הכחולה מהחלום והייתי נחושה בדעתי לא ללבוש אותה.

"לא ממש אהבתי אותה..."שיקרתי,וקיוויתי שלא שמים לב.אמא שלי נאנחה.

"חבל..."הקול שלה היה מאוכזב"אהבתי אותה.טוב נו..."היא הקישה באצבעות שלה והמשרתות חזרו שוב עם שימלה מכוסה בבד לבן."בגלל זה תמיד יש לי תוכנית ב' "אמרה והורידה את הכיסוי.

השמלה הייתה בצבע לבן,ללא שרוולים ועם פרחים עדינים מחרוזים.

"היא מדהימה."אמרתי ונגעתי בעדינות באחד מהפרחים.

"את בטוחה,או שנחליף שימלה?"היססתי קצת.

שתי השמלות מדהימות.

"כן!"

אבל בגלל ששיניתי את הבחירה שלי,גם החלום שחלמתי באותו הלילה השתנה...

---------------------------------------------------------------------------------------------

לא רקדתי וצחקתי כמו בחלום הקודם,רק עמדתי בצד מביטה בכולם עם שיער שנצבע בבלונד בכל פעם שהביטו בי.

טנייה ניגשה לדבר איתי,והיא דיברה עד שמילי,עם השיער השחור,הופיעה.הבלונד נעלם והשיער שלי היה רגיל.

היא דיברה ודיברה...בחלום לא ממש הבנתי מה היא אמרה,אבל מה שהיא אמרה גרם לשיער של טנייה לעטות גוונים אדומים שבהקו על השיער השטני שלה.

מילי אמרה משהוא והצביע על היד שלי וזה גרם לשיער שלי להפוך בלונד ולברוח מהחדר.

ה''אני השנייה'' רצה מהחדר עם שיער ירוק ומכסה עם כפות ידייה את עינייה.

---------------------------------------------------------------------------------------------

כל אותו היום הלכתי בחדר וחשבתי על החלום הזה וגם על כל שאר החלומות.

הם אמיתיים?

דפיקה בדלת קטעה את המחשבות שלי.כשפתחתי את בדלת אמא שלי עמדה שם.

"מתוקה איך את מרגישה?"

"בסדר...למה?"

"כשהיית חולה"החלה להסביר"הבאתי את רופאי הממלכה כי רנבין לא היה בממלכה."

"מי זה רנבין?"שאלתי בתמיהה.

"אני לא יודעת איך להסביר...פשוט בואי איתי ותיראי."היא תפסה בידי והובילה אותי מחוץ לחדר.

יצאנו החוצה מהטירה ונכנסנו לתוך כירכרה רתומה,למזלי,בסוסים.

נכנסנו לתוך העיר והלכנו בסמטאות.כל מי שראה אותו הריע ומחה כפיים.אימי נופפה לשלום,חיכיתי אותה אבל נופפתי ביד שמאל.

יצאנו מהעיר והמשכנו לתוך היער.נסענו על גבי שביל חצץ שהוביל לבית עסוי מעץ עם תריסים לבנים ווילונות לבנים ומוכתמים מיושן.הגינה של הבית היתה הרוסה/בנויה.הפרחים היו נבולים ובכל מיני צורות ,ומיסביבם סלסלאות וצנצנות.