מה (י)היה אם הייתי שלך?

שקרים

#נ.מ טוני בר#

עבר כבר שבוע מהיום שבו הלכנו לבריכה

והגיע היום שבו הבית ספר קבע שאפשר להיפגש עם המשפחות

עלק להיפגש אסור לצאת מהפנמייה

המשפחה חייבת להגיע לפה וגם יש רק עד חמש בערב

מה הקטע של הפנמייה המזדיינת הזאת

נשמתי עמוק והחלפתי לבגדים חופשיים

הבגדים שלי

אחרי יותר חודש עם תלבושת בית ספר אני כל כך שמח ללבוש את הבגדים שלי

ירדתי למטה ונכנסתי לחדר האוכל 

לקחתי לי כוס קפה והלכתי ולהתיישב בשולחן הקבוע שלנו

רק שהפעם הוא היה ריק

בטח כולם עם המשפחות שלהם

"למה אתה יושב לבד?" קול הקפיץ אותי

הסתכלתי ולידי התיישב לא אחר מקרטר

"אתה מטומטם?! כמעט מתתי פה!" צעקתי עליו 

"למה אתה לא אם המשפחה שלך?" הוא נאנח

"כי אסור לצאת מהפנמייה" שתיתי מהקפה שלי

"אז שהם יבואו לפה" הוא שיחק בסכין שלקח

"קרטר אתה גאון איך אני לא חשבתי על זה" אמרתי בהתלהבות מזויפת "שנייה אני מתקשר לבית הקברות ומסדר להם טרמפ"

הוא סקר את פניי במבט קר

"כמה נראה לך יעלה לי על שתי מצבות?" אמרתי בעצבים

"אם אתה מצפה לאני מצטער אתה יכול להמשיך לצפות זאת לא אשמתי" הוא נשען לאחור

"נכון זה לא אשמתך" קמתי ממקומי "זה אשמתי"

=_=

'אמא תראי!' משכתי קלות בשמלה של אימי

'לא עכשיו טוני' היא חייכה אליי 

'אב-' 'טוני אמא שלך אמרה לא עכשיו!' אבא שלי הסתובב אליי וצעק

זה היה הפעם הראשונה שהוא צעק עליי

'תיזהר!' אמא שלי צעקה ואז התהפכנו

ניגבתי את הדמעות שלי

חיפשתי מקום לשבת מבלי שאני אראה אנשים

ראיתי עץ אחד לא היה אף אחד לידו 

טיפסתי עליו והתיישבתי על ענפיו ככה שלא יראו אותי

חיבקתי את ברכי והמשכתי לחשוב

"לפעמים אתה כל כך סתום!" שמעתי את הקול של צרלי

הסתכלתי למטה וראיתי את אזמרלד, צרלי וקרטר

"אני לא מבין מה אתם רוצים ממני" קרטר נאנח "כל מה שקרה זה שדיברנו ואז הוא החליט לברוח"