מה (י)היה אם הייתי שלך?

אמת

#נ.מ טוני בר#

הדמות היא

אני

"קרטר מה קרה לי?" הסתכלתי עליו בלחץ

"טוני תנשום" קרטר ניער אותי כשראה שהנשימות שלי מתחילות להיות רדודות מאוד "זה הרבה להסביר אבל אתה צריך לחיות בשביל זה"

"זה תהיה בעיה קלה" צחקתי כשהרגשתי סחרחורת תוקפת אותי

"טוני?" הוא נגע בלחי שלי "טוני!?"

פתאום הכל התחיל לזוז לאט והקולות נעשו מעומים

הזזתי את מבטי מפניו של קרטר וסקרתי את השירותים

מהחיבור של הקירות והתקרה התחיל לנזול נוזל אדום עמוק

הזזתי את קרטר ממני והלכתי לקיר

נגעתי הנוזל שצבע ישירות את ידי

בשנייה שנגעתי בו כל החדר התחיל להסתובב

אבל זה היה נראה כאילו כלום לא זז

הסתכלתי סביב

קרטר נעלם

ובמקומו הופיעו שתי דמויות חדשות

לבנות לגמרי

שקופות

התקרבתי אליהם באיטיות והסתכלתי על פניהם

זיהיתי אותם ישירות

"אמא ואבא?"

=_=

"היי טוני" אמא שלי, או מה שזה לא אמור להיות שנראה בדיוק כמו אמא שלי אמר

"זה כל מה שיש לך להגיד אחרי שש שנים?" צחקתי בעצבים "את יודעת מה? בכלל לא אכפת לי אין לי מושג מה אתם בכלל אני בטח התעלפתי ואני מדמיין"

"אתה לא מדמיין טוני אנחנו באמת פה" אבא שלי התקרב

"לא ההורים שלי מתו לפני שש שנים בתאונה! אני ראיתי את הנשמות שלהם יוצאות מהגוף שלהם! אתם סתם הזיה!" צעקתי ועצמתי את עיניי "כל מה שאני צריך זה להתעורר" 

"טוני זה לא הזיה" אמא שלי נאנחה "כי אם זה היה הזיה מה שראית במראה לא היה אמיתי"

"כי אני לגמרי מאמין שזה אמיתי" צחקתי "הידיים שלי היו שחורות גם העיניים שלי והם זהרו בצבע כחול מוזר"

"למה היו?" אבא שלי צחקק "תסתכל במראה טוני"

הסתכלתי במראה שעכשיו הייתה מלוכלכת באדום נראתי עדיין אותו הדבר

העיניים שלי עדיין זהרו והידיים שלי עדין נראו נוזליות

"מה קורה פה?!" צעקתי והלכתי אחורה

"אנחנו נסביר לך הכל טוני אבל אתה צריך להקשיב" אבא שלי הסתכל עליי

"אני אקשיב אבל תסבירו" אמרתי בעצבים "עכשיו!"