מה (י)היה אם הייתי שלך?

ראיית הנולד

#נ.מ טוני בר#

"תגיד לי אם אתה באמת בוגד בי?" מבטו היה שבור כשהסתכל עליי

קפאתי

כאב חד עבר בבטני עם כל מילה שהוא אמר

כאילו מילותיו הפכו למליון מחטים, שחדרו ישר לבטן שלי וגרמו לה להתכווץ בחדות

הוא חושב שאני בוגד בו?

הוא חושב שאני לא אוהב אותו יותר?

הוא חושב שאני יכול לשנייה אחת להפסיק לחשוב עליו?, להפסיק לרצות להיות קרוב עליו?, להפסיק לאהוב אותו?

דמעות התחילו להיאגר בעיניי, עדיין לא צועדות בשבילהם המוכרים במורד לחיי

"זה נכון?" דמעה אחת ירדה על הלחי שלו 

"א-אני א-" רציתי להגיד לו את האמת, רציתי לספר לו הכול, לצרוח את זה ולהוציא את התחושה המגעילה של השקרים מתוכי

אבל לא יכולתי, המילים לא עזבו את פי ונשארו תקועות בגרוני

"בבקשה, רק תגיד לי את האמת ואני לא יטריד אותך יותר" הוא התקדם אליי צעד "אתה לא תראה אותי יותר, רק תגיד לי את האמת, בבקשה טוני"

אני רוצה לספר לך את האמת! כל מילה ומילה ממנה!

"אני לא ב-" ניסיתי לדבר ולספר לא, אבל הדמעות שלי התחילו לרדת מעיניי והתקפלתי על ברכיי 

קברתי את פניי בידי ובכיתי

"א-ני רו-צה ל-לספר לך את ה-האמת! כ-כל כך!" אמרתי בין הדמעות "אנ-י לא י-יכול יו-תר! א-ני ל-לא יכו-ל יותר ל-להיות ל-בד!"

"אתה לא לבד טוני" קרטר ירד על ברכי מולי "כל עוד תרצה אני יהיה לידך, כל עוד תרצה שאני יהיה פה אני אשאר"

"א-ל תעזו-ב או-תי בבקשה" הסתכלתי עליו ותפסתי את כף ידו "א-אני או-הב אותך יו-תר מ-את ה-חיים ש-שלי!"

"אז תספר לי את האמת טוני" הוא ליטף את הלחי שלי "אני חושב שלפחות זה מגיע לי"

הנהנתי ועצמתי את עיניי

לקחתי את ידו והנחתי אותה על בטני התחתונה, על הבליטה הקטנה שנוצרה, בזכותו, על הילד או הילדה שגדלים בתוכי, על הסימן של האהבה שלי ושל קרטר

"טוני מה אתה עושה?" הוא בחן את פני, ניסה למשוך את ידו ולהתרחק "בבקשה תפסיק לשקר"

"קרט- אהה!" ניסיתי לדבר אבל הרגשתי בעיטה קטנה

"מה לעזאזל?!" קרטר הסתכל על הבטן שלי

ידעתי בוודאות שהוא הרגיש את הבעיטה הזאת

רציתי להודות לקטן הזה, להודות לו שעזר לי לספר לקרטר את מה שלא יכולתי במילים

"טוני מה זה היה?" קרטר הסתכל לתוך עיניי