מה (י)היה אם הייתי שלך?

זה סיפור שלי

#נ.מ טוני בר#

"אף אחד לא שונא את היום הולדת שלו" צחקתי

"איז כן" קרטר משך בכתפיו "הוא מתעב אותו, מאז הטקס שלו הוא שו-"

"אוקי נמאס לי!" קטעתי אותו בעצבים "מה קורה בפאקינג טקס הזה?!"

"אני לא חושב שאני יכול לספר לך" קרטר העביר יד בשיערו

"אז אני אשאל את איז" אמרתי ובעצבים קמתי מהמיטה במהירות וכמובן שאיבדתי את שיווי המשקל ונפלתי על הרצפה

"טוני!" קרטר קם מהמיטה ובא אליי במהירות "אתה יכול לעמוד?"

"כן פשוט צריך שקצת תעזור לי זה הכל" החזקתי בידו והתרוממתי

"אז אני אעזור לך" קרטר חייך אליי ותפס באגני

נשענתי על חזהו וחייכתי

"מה אתה עושה?" הוא ליטף את שערי

"מחבק אותך אסור לי?" שירבבתי את שפתי התחתונה

"ברור שמותר לך בייבי" הוא צחק והצמיד אותי אליו

=_=

"טוני!!!" אזמרלד צעק כשאני וקרטר נכנסנו לחדר האוכל והתיישבנו בשולחן של כולם "למה אתה זוהר? אתה יודע שזה לא בריא לאכול נצנצים?"

אזמרלד ניסה לשתות מהכוס שלו אבל רין הרחיק את הכוס מאזמרלד

"אבל אני רוצה את החלב שלי" אזמרלד התלונן בילדותיות

"זה לא חלב ואתה יודע את זה" רין נאנח

"זה נוזל אז זה פאקינג חלב" הוא חטף את הכוס מהיד של רין ושתה את תכולתה

"כמה הוא כבר שתה?" קרטר שאל את רין

"יותר מידי" רין נאנח וחטף בקבוק שאזמרלד הוציא מהכיס שלו "רק בוקר איזי! זה סתם עוד יום!"

"גם אז זה היה רק בוקר! וסתם עוד יום!" הוא קם ויצא מחדר האוכל בצעדים מזגזגים

"אני הולך אחריו" רין קם מהשולחן ובמהירות יצא מחדר האוכל

"סליחה על הטראומה" מנדי פינתה לי ולקרטר מקום לשבת

"אבל איז צודק" תותי בחנה אותי "למה אתה זוהר?"

"אני לא זוהר" נאנחתי התחלתי לשחק עם האוכל שלי

"לא זוהר מרקר, כאילו זורח, מנצנץ כזה" תותי משכה בכתפיה "נכון מנדי?"

"כן" מנדי הסתכלה עליי וצחקה "לא נכון!"

"באמת שאני לא יודע על מה אתם מדברות הוא נראה אותו הדבר בדיוק" גארט משך בכתפיו והתעלם מהצעקה של מנדי

"טוני?" מנדי גיכחה "אתה וקרטר נהנתם אתמול?"

"מה?!" הרמתי את ראשי במהירות