החציים שלי ואני/גמור

פרק:19-לצרוח את נישמתי

הוא רץ אחרי..ניסיתי לרוץ יותר מהר והגעתי לאחורי בית הספר מקום שומם מעוד..אין אף אחד מלבדי..או שיש,

"חכי רגע!" הוא צעק, ואני..אני איבדתי את הישתונותי "די!" צרחתי..

הסתובבתי עליו ים פנים מלאות דמעות וכאב, הוא הסתכל עליי בעצב וחרטה "אלא-.." קטעתי אותו..

"זהו! נמאס לי!אתה אומר מה שבא לך ומתנהג כמו חמור!" צרחתי כל כך חזק שגרוני נשרף "עכשיו אתה תקשיב לי מספיק שמעתי ממך!"

יבבות נפלטו מפי ללא שליטה ,רעידות טלטלו את גופי ,זה יותר מידי "אתה אומר דברים מגעילים אחרי שאתה נשאר איתי בסיוט נורא, מנסה לעזור ורק פוגע, אז יודע מה? לך! אני לא צריכה אותך! לך!" צרחתי ובכיתי

נ.מ ארקל:

אני נשרף, מת, כאוב, מה עשיתי?
היא בוכה ורועדת ואני רק רוצה לרצוח את עצמי ולחבק אותה , לנשק את כפות רגליה ולבקש שתסלח..

המילים שלה זה כמו שוט, כמו כריתת כנפיים
"עוף ממני! לך כבר! אני לא צריכה אותך אתה רק מכאיב לי! זה פוגע זה כואב! אני לא עשיתי לך כלום ואתה רק מגעיל אליי כאילו רצחתי את חברה שלך!"

דמעות כיסו את לחייה, האף שלה אדום , עניה הכחולות נפוחות ואדומות, ידייה רועדות, שערה פרוע..

אני גרמתי לזה כמו מפגר! "אני מצטער" אמרתי ברעד..

צחוק מריר ומצמרר נפלט משפתיה "מצטער? רציני, כל פעם תהרוג את הנשמה שלי ואחרי זה תצטער? זהו? אני גמרתי עם זה! שחרר ממני"

היא כיסתה את פיה בגב ידה ויתייפחה..
"אני מפגר ומטומטם וכל מה שתרצי אבל נשבע לך שזה הדבר שאני הכי מצטער!" התקרבתי אליה "על תרחיקי אותי ממך!" צעקתי כשהלכה לאחור "את מכאיבה לי בבקשה די" אמרתי בתחינה אבל היא המשיכה לבכות וליבי מת..

"אלאיה בבקשה אני מצטער!" היא נהנה את ראשה בשלילה "לך מפה" אמרה בשקט וקרירות,

נענעתי את ראשי לשלילה "אני לא עוזב אותך" היא בכתה חזק יותר..

אחרי רגע עטפתי אותה בזרועותיי,שורף לי!

..........................................................................
מקווה שאהבתם💗
אעהאעה! יאו פרק קצר סורי, אבל דאמ אלאיה נשברה ואיבדה את עצמה ובצדק! איך ארקל יגרום לה לסלוח לו?
תגיבו ותצביעו!
אוהבת אתכם❤🔥