(מרתון-My birthday🥳)
נ.מ ארקל-
עפתי לעבר הגינה שם מצאתי את לילה וזואי על הארץ חבוקות ובוכות.. ניגשתי אליהן "הכל בסדר? אתן בסדר?" אבל תשומת ליבי לא הייתה מופנת אליהן, איבדתי את אלאיה אני לא מוצא אותה ורק היא מעניינת אותי....
אני זוכר שהיא פרשה את כנפיה וחילצה את עצמה לא יותר מזה. "כן כן, אבל אלאיה" לילה פרצה בבכי.. ליבי דהר "איפה היא?" לילה הצביעה על המבנה העולה באש.
"לא!" צעקתי ועפתי "ארקל תחזור!" שמעתי את זואי מנסה לעוף אחריי אך לילה מושחת בזרועה. לא אכפת לי למות בשבילה.
פרצתי דרך אחד מחלונות המסדרון, ה' הכל היה אש שרוף ועשן.. בבקשה ה' תגן עליה..
השתמשתי בכוח המיוחד שלי -אש- ופילסתי את הדרך שלי בסדרון האש פנתה הצידה כמו בים סוף שמושה היכה בסלע.
חיפשתי בכל מקום קראתי בשמה "אלאיה!" לעזאזל הלב שלי כמעט מת כשראיתי אותה סוף סוף.
היא הייתה מחוסרת הכרה נשענת על אחד מקירות הכיתה עורה היה מלוכלך בפחם וכנפיה הענקיות היו שרופות במעט.. הרמתי אותה בזהירות מנסה לא לגעת בכנפיים השרופות שלה. כשסוף סוף היא הייתה בזרועותי היא פקחה את עניה הכחולות חודרות האלה שלה.. "ארקל שלי..איזה הזיה נעימה ליפני המוות" חייכתי בשעשוע ועצב "את לא תמותי.. לא כל עוד אני כן" היא פלטה צחקוק והתעלפה שוב..
נסעתי אותה בזרועותי ועפתי איתה לקרקע.. זואי ולילה רצו אלינו במהירות רוקו קרא לבריידן שלא הפסיק לחפש..
ואני? אני התחננתי לה' שרק תהיה בסדר.
נ.מ אלאיה:
ביפ...ביפ...ביפ...ביפ...ביפ...ביפ.
הצליל המעצבן לא הפסיק לצפצף, גנחתי בשקט..
לא הרגשתי כלום, הייתי כל כך חסרת תחושה שזה היה כאילו אני מרחפת בתוך החלל.
כשנזכרתי מה קרה חיוך קטן התגנב לשפתיי, לא הזיתי.. ארקל היה שם והציל אותי, סיכן את חייו בשבילי.
ולילה בסדר.. הקלה התפשטה בחזי ואז נזכרתי..הכנפיים שלי! פלטתי צעקה ופקחתי את עניי בבת אחת "הכנ..הכנפ.." פרצתי בבכי מחריש אוזניים.. אני לא מרגישה אותן! אני לא מרגישה את הכנפיים שלי!
"אהה!!!" צרחתי בבכי.. ואז הדלת החדר הלבן נפתחה בבת אחת וארקל יצא ממנה ומיהר אליי "שש... הכל בסדר" נענתי בראשי לשלילה בוכה ומתייפחת "הכ..הכנ..הכנפיים ארקל..אני לא מרגישה אותן!" פלטי בין יפחות , מבטו התרכך והוא ליטף את פניי ברכות "הן עדיין כאן אל תדאגי.. זה רק משכך הכאבים" לא האמנתי הוא רק רוצה שאני לא ידאג.
"תן לי לראות! אני רוצה לראות!" הוא נראה מהוסס.. הצבעתי על פינת החדר שם הייתה מראה רחבה.. "תן לי להסתכל" הוא נשף בכבדות "אלאיה הכנפיים שלך רדומות הגוף שלך תשוש יש לך כוויות דרגה 4 בחצי מהגב שלך ומחצית מכנפייך חבושות וכוויות."
נאנחתי ברוגז "ארקל. זה . הכנפיים.שלי! תן לי לראות כבר!" צרחתי הוא הנהן בתסכול..
הוא הקים אותי בזהירות מהמיטה פלטתי גניחה כאובה כשהתרוממתי. הוא אחז בעדינות במותניי מנסה לא לגעת בכוויות.. צעדו לאט לאט למראה.
הבטתי בה. כנפי היו שם. נאנחתי בפלאות למראה הגב שלי והכנפיים שהסתובבתי. "ה'! " פלטתי בתדהמה..
הכנפיים שלי בקצהן היו חרוחות וחבושות וגבי היה חבוש ואדום מכוסה כוויות..
הדבר היחיד שהצלחתי לפלוט "מה עם לילה?" רק שלא קרה לה יותר גרוע.. ארקל הרים אותי בידיו והניך אותי על המיטה.. ישבתי על המיטה רגליי מתנדנדות.
"לילה בסדר גמור.. היא טיפה צרודה מהעשן ויש לה כמה שריטות בידיים אבל חוץ מזה היא במצב טוב.." הנהנתי בהקלה "ומה אם השאר?" הוא חייך בעדינות "יש 5 תלמידים פצויים בנוניים אבל חוץ מזה כולם יצאו בשלום" חייכתי בהקלה.
"איך השרפה פרצה?" הוא ליטף את שערי "אחת עוזרות הקפיטריה השאירה את הגז פתוח בלילה והכל התפוצץ ועלה באש." נאנחתי בכבדות.
שקט שרר בנינו לכמה רגעים ואז עזרתי אומץ לשאול את השאלה "למה עשית את זה?" בלבול נשקף מפניו "את מה?" הסתכלתי עליו "למה קפצתה בשבילי לתוך האש? למה סיכנת את עצמך בזמן שיכולתה להיות בטוח? למה?" הוא חייך אליי מלטף את פני
"אני מוכן למות בשבילך אלאיה" המילים הללו עצרו את נשמתי. "וגם כי אני אוהב אותך" דמעות הציפו את עניי חיוך נפרש על שפתיי "גם אני אוהבת אותך"..
סיכמנו את השיחה בנשיקה.
.........................................................................
מקווה שאהבתם💜
אמאמאממא רק אני צורחת? הם אוהבים אחד את השני וסוף סוף אמרו את זה..פרק מטלטל וסוחף במיוחד🥺
אז כן היום יום ההולדת שלי וזה המרתון אז יאלה תפרגנו בתגובה יפה😅🥰
מילים 671 🌸
תצביעו ותגיבו!
אוהבת אתכם❣
YOU ARE READING
החציים שלי ואני/גמור
Romansaאלאיה נערה בת 16 היא חצי מלאכית וחצי שטנית , היא מתחילה ללמוד בבית ספר לשטנים ומלאכים וכיוון שהיא בת כלאיים היא צריכה לשרוד את שתי הצדדים הצד המאלכי והצד השטני. ארקל הוא נער בן 17 הוא שטן חתיך ופופלארי, הוא סטציונר ורשע, הוא נתקל באלאיה ביום הראשון...
