החציים שלי ואני/גמור

פרק:27-ג'וקים

אחרי התקרית המביכה בחדרו של ארקל כשתפסו אותנו..
נתנו לי אזהרה לא להתקרב יותר למעון הבנים.
ונאלצתי לסדר את החדר ביחד עם ארקל שלא הפסיק ב'טעות' לגעת בי.. כמו ללטף את היישבן כל פעם שאני עוברת לידו לטאטות את הנוצות על הרצפה, או כשאני מתקופפת והוא בידיוק מעביר יד בשערי כאילו יש שם נוצה.. בקיצור עצבים.

עכשיו אני נהנית מהמקלחת הרגועה שלי.. יצאתי מן המקלחת ועטפתי את גובי במגבת הלבנה הרכה שלי,
התחלתי להתלבש.. כיוון שאני מתכוננת לישון שמתי פיג'מה שהכילה-גופיה דקה וסגולה ומכנסון קטן וסגול.. שערי התפזר סביבי בגלים המבריקים..

יצאתי מהמקלחת לעבר מיטתי... "אעהאעהאעהאעהאעה!" צעקות נשמעו מכל עבר.. הבטתי בזואי בבלבול "מה לעזאזל?" שאלה זואי..
לילה פתחה את הדלת ומה שראינו היתה סופה רצינית של בנות עם בגדי פיג'מה צורחות ובורחות לעבר היציאה מן המעונות.. מה נסגר?

"ג'וקייים!! הצילו! בבקשה!!" אחת הבנות צרחה בבהלה.. פניה היו ירוקות מחומר כלשהו ושערה היה אסוף ברולים..
חלוק כתום עטף את גופה.. בהחלט מראה משעשע.

"מההה?? יש פה ג'וקים! אמא!!" צרחה לילה "איכס אני לא נשארת כאן!"
אמרה זואי בעצבים.. יצאנו מחדרנו..
ונראינו כמו מדמויות מסרט קומדיה מצחיקה.
זואי לבשה כותונת לבנה ודקה שערה היה עשוף לשני גולגולים מכל צד.

לילה לבשה מכנסי פיג'מה הרוכים וכחולים וחלוצה רחבה בצבע ירוק בהיר..
שערה היה עשוף לקוקו גבוה.

בעודנו יחפות עם לבוש לילי רצנו מהמעונות לעבר בית הספר.. הצרחות של הבנות גרמו לכאב חזק באוזניי.. הושטתי יד לאוזני והתפלאתי שאני לא מרגישה דם.

כל הבנות עמדו בחלל הרחב של בית הספר מפטפטות בלחץ..
ואז המנהלת לבושה בחלוק מכסף צעדה לפנינו "מה קורה כאן?" שאלה בקול פוקד..
מלמולי הסברה של הבנות גרמו למנהלת לעוות את פניה ,
"אוקיי אוקיי! הבנתי. אתם תשנו הלילה במעונות של הבנים-.." מלמולים וצחקוקים נרגשים מלאו את בית הספר,
"רק הלילה!" אמרה המנהלת.. כולן השתתקו אבל עדיין חיוך וסומק נרגש היה על פניהן "לכו למעונות של הבנים.. וכל אחת תמצא לה מקום להתארח בערב! ואני מקווה שלא תנצלו את המצב לרעה.." כל הבנות הנהנו בצייתנות.

"מצוין! לילה טוב שהיה לכן"

"יששש" זואי צווחה באוזני "אני הולכת לישון עם רוקו!!" גלגלתי את עניי "ואני עם ג'ורניל" אמרה לילה.. לפי מה שהבנתי היא וג'ורניל סוג של ביחד להתנסות..

"ואני.. לבד" אמרתי קצת במרירות, זואי סובבה אותי אליה "ממש אבל ממש לא!! את הולכת לישון עם ארקל!! או יותר מזה! על תשנו"
היא מרמזת דברים סוטים שגורמים לי להסמיק כל הזמן!

"ממש לא! אנחנו רק ידידים!" היא נאנחה בתסכול "אפילו עיוור חירש או כל אחד אחר יכול לראות לדעת ולחוש את הכימיה והתשוקה שלכם" גלגלתי את עני..

ה' עם יש משהו יותר גרוע מלהתנשק איתו זה להיות איתו באותה מיטה קרוב כל כך.
המחשבה עלינו צמודים ככה העלתה סומק על פניי.

כשצעדנו לעבר מעונות הבנים ראיתי את המורים מחלקים הערות ועוברים בין החדרים..

כל הבנות השמיעו צחקוקים נבוכים וכל השטויות האלה של הבנות..

אני פשןט נגררתי אחרי זואי לחדר של ארקל ושל רוקו. כשהגענו לחזית הדלת משכתי בזרועה של זואי "אולי עדיף שאני אישן במקום אחר.. לא ממש נעים לי לישון כאן עם-" פתיחה דלת קטעה אותי.

ארקל הופיע עם חיוך זכוך על פניו, כמה מהבנות מהמסדרונות צווחו וצחקקו. "שלום שלום בנות, אתן מוזמנות לחדרנו." הוא פתח את הדלת לרבחה ונשען על המשקוף, זואי צחקה ונכנסה לחדר, קופצת על גבו של רוקו.

ארקל בחן את גופי בגלוי וחייך "את תמיד לובדת את זה כשאת הולכת לישון או שההופעה הזאת במיוחד בשבילי?" רחם עליי.

"לא ההופעה הזאת בשביל המורה לגאוגרפיה" הצבעתי על המורה הזקן והכעוס שלנו זועף על תלמידים. ארקל צחק וטפס בבטנו "את פשוט ... אחח את מתכוונת להישאר כאן כל הלילה או להיכנס?" הסתכלתי עליו בזהירות.

"חשבתי ללכת לחדר אחר.. לראות עם אחד הבנים יסכים  ל-" ארקל קטע אותי, וקולו המשועשע השתנה לזועם ופוקד. "ממש לא! כנסי עכשיו ליפני שאני יעשה את זה בכוח.." התעצבנתי.
"אני הלך פשוט למצוא מקום אחר! מה הבעיה?" שאלתי ממש נרגזת "הבעיה היא שאת ממש לא תלכי לאחד מחדרי הבנים כשאת נראית ככה ועוד לישון איתם? ממש לא! כנסי כבר!" פקד עליי, קולו וגוון הכחול החזק והאפל בעניו גרם לפחד להציף את גופי.

"א..." בום! כמו סופה בלונדינית קאטיה רצה וקפצה על ארקל.

"בייבי! נוכל להיות ביחד הלילה!! אני מקווה שאתה לא עייף" אמרה בקול הפלרתטני והמעצבן שלה.

"קאטיה רדי ממני" אמר ארקל בזעף.. קאטיה יללה וירדה ממנו באי רצון..

הסמקתי טיפה והפנתי את גבי למחזה קאטיה וארקל.

הלכתי במסדרון בחיפוש חדר.. ואז משיכה בידיי מנעה ממני ללכת. עוד ליפני שהסתובבתי ידעתי שזה ארקל.

"בואי לחדר שלי עכשיו!" ניסיתי ללכת אך הוא עניף אותי על זרועו. כך שפני היו בגב שלו ורגליי היו באוויר. "ארקל!" השתנקתי בבהלה..

הוא גיכך וחזהו רטט "דיי!" צרחתי בבהלה.. הוא נסע אותי לחדרו, לא יכולתי להתעלם מכל הצחקוקים והמלמולים של התלמידים מסביב. ה' איזה פאדיחות.

אפר היה לומר שאני עגבניה.

הוא הוריד אותי בתוך חדרו.

"עכשיו תיכנסי למיטה!"

הצילו?

.........................................................................
מקווה שאהבתם🥰
יאא הם כאלה חמודים🥺.. קניתי טלפון חדש והדבר הראשון שעשיתי זה להוריד וופטאד ולכתוב לכם פרק. אני מתה מארקל הוא אחד הדמויות הכי אהובות עליי מבין הסיפורים שלי..

מילים 804🔥

תגיבו ותצביעו!
אוהבת אתכם💜