Perfectly Different

ep.4

הנה לנו קוקי במהמם🤦🏻‍♀️
.
.
_____________
בבוקר שלמחרת

נ.מ ג'ין:
אייש, בוקר, צריך לקום ולהכין לילדים שלי אוכל, אחר כך להעיר את נאמי כדי שיעזור לי להעיר את השאר ואז לשבת לאכול.

קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון המקלחת כדי לצחצח שיניים ולשטוף פנים,
לאחר מכן ירדתי למטבח והתחלתי לבשל.
הכנתי פנקייקס, כי זה טעים.
"בוקר טוב ג'יני" שמעתי את קולו של נאמג'ון והסתובבתי כדי לפגוש בבן זוגי המקסים לבוש במכנסיים בלבד.
"בוקר טוב נאמי" השבתי והוא נתן לי נשיקה קצרה על השפתיים, "לך תתארגן ואז תעיר את כולם שיבואו לאכול בבקשה..." הוא הנהן כתגובה והלך.

רבע שעה לאחר מכן

כל ילדי המקסימים ולפעמים המעצבנים ירדו למטה והתיישבו ליד השולחן, לא לפני שאמרו בוקר טוב לאוממה שלהם 'אויש חינכתי אותם כל כך טוב' חשבתי לעצמי.
"היונג מה הכנת?" טאהיונג שאל, "פנקייקס", "יאייי" הפעם זה היה קוקי שהתלהב מהרעיון.
עכשיו כשהכל על השולחן אפשר להתחיל לאכול.
"מממ זה טעים, תודה היונג" הוסוק אמר.
_________________________
נ.מ ג'אנגקוק:
סיימנו לאכול, היה מאוד טעים....
עכשיו משעמם וצריך מישהו להציק לו- "ג'אנגקוקייייי" טאהיונג רץ לעברי "אההעע מהההע" "חיבוק" הוא ענה, חייכתי וחיבקתי אותו.
"היונג משעמם לי" "אממ... גם לי קוק" הוא ענה וניתק את החיבוק "נווו אתה לא עוזרר!"
"מה אתה רוצה שאני אעשה?" "תשעשע אותי, אתה לא משעשע" אמרתי בפרצוף חמוץ, " אני יודע!!" הוא אמר "בוא נצייר", "כןכןכןכן לצייררר", הוא צחקק בתגובה ועלינו לחדר שלי.
"אני אצייר אותך היונג" "אממ, אוקיי, לך על זה"
"יאפ, אני הולך על זה".
__________________________
נ.מ טאהיונג:
ישבנו בחדר של קוקי וציירנו, אני ציירתי כל מיני פרחים בעוד קוקי ניסה לצייר אותי.
ניסיתי להסתכל על הדף שלו אבל הוא הסתיר את הציור "לא היונג! כשאני אסיים אני אראה לך!" אוף...הוא כל כך מתוק "אוקיי אוקיי אל תכעס עליי" אמרתי וצחקקתי...
רבע שעה עברה ואז- "סיימתיייייי" הוא קרא באושר ומתח את ידיו למעלה, "עכשיו אפשר לראות?" "כןכן תראהה",
וואו, זה היה ממש יפה וחמוד "למה יש לי אוזניים של נמר?" שאלתי בתהיה " כי היונג דומה לנמר" הוא קבע ושילב את ידיו, צחקקתי מכמות המתיקות שהילד הזה מכיל.
"ז-זה יפה היונג?" הוא שאל, "ברור קוקי, לא ידעתי שאתה מצייר כל כך טוב" "יאייי תודה היונגי" הוא אמר וחיבק אותי.
"קח היונג זה לך" קוקי אמר והושיט לי את הציור שצייר.
"באמת?!" שאלתי "יאפ" הוא אמר והנהן,
"הוו, תודה קוקי, אני אשמור אותו".

לקחתי מידו את הציור ופרעתי את שיערו- "ה-היונגגג אל ת-תעשה את זה!" צחקתי ותפסתי אותו, מתחיל לדגדג אותו "הי-היונג דיי" הוא אמר צוחק ומנסה להשתחרר "לא לא לא אני לא הולך להפסיק", אמרתי ודחפתי אותו על מיטתו "אההע- היונג ל-לא דייי" הוא אמר וצחק, המשכתי במעשיי עד שכוס מים שהייתה על השידה שליד המיטה נשפכה על החולצה שלו-
"נוו ת-תראה מה ע-עשיתת! עכשיו צריך ל-להחליף חולצה אז ל-לך מכאן",
"הוו אתה מתבייש?" התגרתי בו, "ל-לא צא מכאן, או ש-שתעצום עיניים" הוא אמר וכיווץ את שפתיו בחמידות (איך מסבירים פאוט¿)
"אוקיי...אני אעצום עיניים" השבתי ושמתי את ידיי על העיניים, "יופי, אבל ל-לא להציץ".
_________________________
נ.מ ג'אנגקוק:
פשטתי מעליי את החולצה הרטובה ופתחתי את הארון, מחפש חולצה אחרת ללבוש.
"כמה זמן לוקח להחליף חולצה?" טאה שאל והוריד את ידיו מעיניו, מיהרתי לכסות את פלג גופי העליון "אויש נו באמת?!" הוא נאנח ביאוש.
"ת-תעצום עינייםםם" הוא התעלם וניגש לארון מוציא לי חולצה.
"ת-תודה מעצבן" אמרתי, באתי ללבוש את החולצה אך טאהיונג תפס בידי ושאל "מה זה!?"
ניסיתי להשתחרר מאחיזתו אבל הוא הידק אותה עוד יותר, "תענה לי", הפעם הוא דרש,
"ז-זה כל-לום", אמרתי והשפלתי את ראשי, כל כך לא רציתי שהוא יגלה על זה- יד שהונחה על סנטרי קטעה את מחשבותיי, "מה אמרנו על להשפיל את הראש שלך?" טאה שאל "ל-לא לעש-שות את ז-זה" אמרתי בקול רועד.
"יופי, עכשיו שב" הוא אמר ואני הקשבתי.

"מי עשה את זה?"
"א-אף אחד"
"ג'אנגקוק מי עשה את זה?"
"א-אמרתי א-אף אח-חד"
"החתכים לא שם מעצמם נכון? מי אחראי לזה?"
"...." דמעות לא רצויות החלו לזלוג מעיניי,
"אייש קוקי אל תבכה, אבל אני רוצה שתענה לי בכנות, אתה עשית את זה?" הנהנתי הבכי רק התגבר "ס-סליחה היו-יונג" היה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מהפה,
"קוקי אתה לא צריך לבקש ממני סליחה, אני רק רוצה לדעת למה..."
"א-אני ל-לא יודע ל-למה הי-היונג"
הוא לא אמר כלום, הוא רק חיבק אותי ומחה את דמעותיי,
העברנו ככה כמה דקות עד ששאלתי משהו שנורא הטריד אותי
"ה-היונג א-אתה לא תספ-פר לאף אח-חד, נ-נכון?"
.
.
.
.
אההעמ היי סורי על ההזנחה🙃🙃
(תסלחו ליי אם מישהו קורא את זה בכלל)
אניווייז מקווה שנהנתם/ן וו 5 (¿) הצבעות לפרק הבא😁💜...