ep.7

420 23 11
                                    

השיער של נאמג'וןןןן וגם של טאהטאה כאילו מההעעע אהעמ וואטאבר...
(מיני הודעה¿ בסוף הפרק)
תיהנו💜
____________________
נ.מ ג'אנגקוק:
ישבנו לאכול, כולנו, אני ישבתי ליד טאהיונגי
וליד טאהיונג ישב הובי היונג, מולי ישב ג'ימיני היונג, לידו נאמג'וני היונג, ליד נאמג'וני היונג ישב ג'ין היונג ובראש השולחן ישב יונגי היונג.
(וואו זה היה מתיש).

"איך יצא האוכל? טעים? ברור שטעים..." שאל- אמר ג'ין היונג,
"כן היונג האוכל שלך מאוד טעים" הובי היונג ענה לו עם האוכל בפה,
"אל תדבר בפה מלא אתה תחנק, מי חינך אותך?!", ג'ין היונג אמר ואני צחקקתי.

מזגתי לעצמי קולה זירו לתוך הכוס כשטאהיונג הניח את ידו על הירך שלי, הסתכלתי עליו במבט שואל והוא התחיל לעסות וללטף את הירך שלי כשהוא מחייך לעברי.

התחלתי לזוז באי נוחות כשהוא התחיל להעלות את ידו לכיוון איברי, כמעט נוגע,
"אההעחמ...אני אממ הולך לשירותים, כבר חוזר", אמרתי במהירות, יורד מהכיסא ורץ לעבר השירותים שבחדר שלי,
סוגר מאוחריי את הדלת ונצמד לקיר מתנשף.

לא הצלחתי להבין למה הוא עשה את זה, מחשבתי נקטעה כששמעתי את דלת חדרי נפתחת, מיהרתי להעמיד פנים שאני עושה משהו ולא סתם בורח כמו אידיוט...

____________________
נ.מ טאהיונג:
החלטתי למתוח קצת את החבל עם קוקי...
אז התחלתי ללטף אותו, אני יודע שקוקי שלי מאוד רגיש לאממ כל סוג מגע כלשהו אז.... העלתי את ידי כמעט נוגע באיברו אך הוא החליט לברוח... במחשבה שניה, יופי שהוא ברח אני אברח ביחד איתו,
"אההעמ...אני אממ הולך לשירותים, כבר חוזר"
הוא אמר ורץ לכיוון החדרים, הנה ההזדמנות שלי.

"אההע גם אני צריך להתפנות, אני תכף אחזור",
אמרתי יורד מהכיסא ועולה לכיוון החדרים גם כן.

פתחתי את דלת חדרו של ג'אנגקוק מתחיל לצעוד לכיוון השירותים, פתחתי את הדלת מציץ פנימה ורק אז נכנס, משתדל להיות בשקט כדי שאפקט ההפתעה לא יהרס לי.
ראיתי את קוקי שוטף את פניו,
"אהמ" כיחכחתי בגרוני כדי לתפוס את תשומת ליבו,
הוא הסתובב אלי במהירות וסגר את הברז, מחייך חיוך שלא הצלחתי לפענח כשסומק התחיל לקשט את לחייו, אני אוהב כשהוא מסמיק.

"טאה-טאהיונג?" הוא שאל,
"כן בייבי?", שאלתי בחזרה, מנסה להתגרות בו...אף פעם לא קראתי לו ככה, אני אוהב את זה, אני חושב שמעכשיו אני אקרא לו ככה.

"ב-בייבי? למה א-אתה קורא לי כ-ככה?",
הוא שאל בשיא התמימות, אוףף הוא כל כך מתוק,
"אתה מאוד מתוק בייבי, ותמים, ויפה, אהע סליחה... כאילו לא סליחה אבל פשוט סטיתי מהנושא, אז אני קורא לך ככה כי מעכשיו אתה התינוק המתוק שלי וחוץ מזה בייבי זה שם חיבה, כינוי¿ משהו... בכל מקרה אתה בייבי מעכשיו", אמרתי עם חיוך מסופק, סובבתי אותו לכיוון המראה כדי שיסתכל על עצמו,
"הנה רואה? בייבי, נעים מאוד הנה בייבי",
הוא צחקק מהטיפשות, טוב לפחות עניין הבייבי מאחורינו.

Perfectly DifferentWhere stories live. Discover now