Perfectly Different

ep.14

4.1.14

_____________________

נ.מ כללית:

שוב אותן תחושות, אותן מחשבות, אותם מעשים.
שוב אותה המיטה, באותו החדר.

אותה היד, שמחזיקה את אותה הסכין,
הדמעות שזלגו מאותן העיניים,

הוא העביר את הסכין על ידו, שוב.
שוב יוצר חתך ישר ומדויק, שמתחיל לדמם.

הוא העביר כמה שניות בבהיה בחתך שיצר, עוד דמעה שהשאירה שובל רטוב על לחיו נפלה על ידו.

הוא הניח את הסכין על ידו בפעם השניה,

הוא, לבד עם עצמו, בעולם משלו, עם מחשבות משלו.

הוא היה שקוע במעשיו ובמחשבותיו, עד שלא שם לב שדלת החדר נפתחה.

"מה אתה עושה?!",

הצעיר נבהל, הסכין החליקה על ידו בחוסר שליטה והשאירה שם חתך ארוך ומדמם.

"ג'ון ג'אנגקוק אני שאלתי שאלה!",

נשימתו של ג'אנגקוק נעתקה,
הוא לא ידע מה לעשות, ידיו התחילו לרעוד...
הוא לא הכיר את הסיטואציה.

הבוגר התחיל להתקרב אליו, הוא עצר כשהוא די צמוד לג'אנגקוק, מסתכל עליו מלמעלה.

"א-אני... ס-ס-סליח-חה ט-טאהיונ-נג...",

הצעיר אמר מתנשף ורועד,

"לא סליחה ג'אנגקוק,
תן לי את הסכין!",

טאהיונג אמר והושיט את ידו קדימה בגסות, מסמן לקטן להניח שם את הסכין.
ג'אנגקוק הידק את אחיזתו בסכין הכסופה,
לא מוכן לוותר עליה,

"אני לא אבקש את זה שוב!",

טאהיונג המשיך בטון שקט אבל כעוס,

"א-אתה כו-וע-עס על-לי?",

ג'אנגקוק שאל ושבריר של תקווה נשמע בקולו.

טאהיונג איבד את סבלנותו,
הוא דחף את ג'אנגקוק על המיטה ואחז בשתי ידיו,
מצמיד אותן למיטה בכח,
הצעיר פלט אנקת כאב מהולה בבהלה.

הבוגר מביניהם חטף את הסכין מידו של ג'אנגקוק והטיח אותה בחוזקה על הקיר שמלפניו,
וג'אנגקוק עקב אחרי כל תנועה שטאהיונג עשה.

"וכן, לגבי השאלה שלך, אני כועס עליך ג'אנגקוק!",

טאהיונג ענה לו כב'דרך אגב'.

________________________

נ.מ ג'אנגקוק:

לא שוב... לא עוד התקף... אבל שום דבר לא הצליח להרגיע אותי כשהוא היה מעליי עם החזות המאיימת הזאת וכשהוא החזיק את ידיי ככה...

הוא זרק את הסכין כל כך חזק על הקיר, בטח הצלחתי לעצבן אותו קצת יותר מידי.

"וכן, לגבי השאלה שלך, אני כועס עליך ג'אנגקוק!",