Perfectly Different

ep.8

אמגאמגאמג דינמיט כל כך פאקינג יפההההה
זה מדהים, (תסטרימו😁),
אעעע ועוד משהו כשיש גרש בתחילת וסוף משפט 'בלה בלה בלה', זה אומר שהם מדברים עם עצמם בראש כזה,
מקווה שתיהנו💜💜
.
.
.
_______________
נ.מ טאהיונג:

דילגתי לעבר המדרגות מתחיל לטפס לעבר חדרו של הבייבי שלי,
פתחתי את הדלת ובשניה אחת כל ההתרגשות וההרגשה הטובה שהיו בי נעלמו כלא היו,
ג'אנגקוקי שלי מכווץ בתוך השמיכה כשדמעות זולגות מעיניו הגדולות.

מיהרתי לסגור את הדלת מאחוריי וקפצתי על מיטתו בדאגה,
"בייבי מה קרה?",
"למה אתה בוכה?",
פגעתי בו או משהו? זה בגללי?
מליון מחשבות צצו בראשי באותו הרגע,
"א-אני מ-מצט-טער ט-טאהיונ-נגי",
הוא אמר מיבב,
"מה? על מה אתה מצטער גוקי? לא עשית כלום",

"א-אני פג-געתי ב-בך...א-אני לא רו-רוצה ש-שתהיה ע-עצוב בג-גללי",
"מה בייבי על מה אתה מדבר? אתה לא פגעת בי, זה בגלל איך שהגבת כשניסיתי לגעת בך?",
הוא הסתכל עליי עם עיניו הגדולות והתמימות שנצצו מהדמעות ואז הוא השפיל את מבטו בחזרה לנקודה כלשהי על המיטה, בוהה בה ומהנהן באיטיות לשאלתי,

"אויש קוקי, לא אתה לא פגעת בי, הייתי צריך לקחת בחשבון שאתה עלול להגיב ככה...אני חושב שאנחנו צריכים לדבר על מה נכון לעשות ומה לא, אני לא רוצה שיצא מצב שאני מפחיד אותך או אפילו גורם לך להתקף חרדה... אוקיי? אתה צריך להגיד לי, ואני אוהב אותך בייבי",
אמרתי מלטף את שערות ראשו בעדינות, מעביר את ידי לפניו ומרים את ראשו כדי שיסתכל עליי, ולאחר מכן משכתי אותו לחיבוק,
הוא חיבק בחזרה וקבר את ראשו בשקע צווארי,
"גם א-אני או-אוהב אותך טא-טאה טאה",
הוא לחש ומשך באפו.

______________________
נ.מ ג'אנגקוק:

טאהיונג יצא מהחדר והלך להגיד לג'ין היונג שאני לא רעב.

ברגע שהוא יצא דמעות החלו להרטיב את פניי,
אידיוט! אני אידיוט,
התכרבלתי בתוך השמיכה וקברתי את ראשי בין ברכיי, אני לא מאמין שהגבתי ככה, למה אני לא יכול לשלוט בזה, הוא בטוח פגוע וחושב שהוא פגע בי,

המחשבות לא עזבו את ראשי לשניה והמשכתי לייבב כמו תינוק, אוף, למה אני חייב להיות ככה, כל כך טיפש.

דלת חדרי נפתחה וקטעה את מחשבותיי,
טאהיונג עמד שם עם חיוך שנפל ברגע שהסתכל עליי, השפלתי את ראשי והרגשתי את טאה קופץ על המיטה,
"בייבי מה קרה?",
"למה אתה בוכה ככה?",
הוא שאל בדאגה, אני כל כך מודה לו שהוא לא מתייאש ממני, לעזאזל, למה אני חייב להיות כל כך מתוסבך ומסובך.
"אני מצטער" היה כל מה שהצלחתי להוציא מהפה, טיפש.

הוא המשיך להגיד שלא פגעתי בו ואמר שאנחנו צריכים לדבר על מה נכון לעשות ומה לא כדי שזה לא יקרה שוב,
כן...בגדול הוא צודק.