בילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח.
מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע.
בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
One day the earth will open wide And I'll follow you inside Cause the only hell I know is without you Some day when galaxies collide We'll be lost on different skies I will send my rocket ship to find you
Die For You - Starset
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אתה יודע, באתי להרוג אותך" אמרתי בעודי מכוונת אליו את הקנה של האקדח. שנאתי אותו, את הגיחוך המזלזל ששלח לעברי כאילו הניצחון היה בכיס הקטן שלו. "תהרגי," אמר וחיוך ממזרי נפרס על פניו. הייתי נעולה על הכוונת. ידיי סוטות לרגע אך מהר מאוד שוב יישרתי את האחיזה. הוא עמד זקוף והטה מעט את ראשו הצידה, שולח בי מבט עוקצני ומתגרה. ידיו בתוך כיסי המכנס והעיניים שלו - בהקו בניצוץ מסתורי. "אבל קחי בחשבון, שזה לא יהיה פשוט כל כך"
שש שעות לפני:
חזרתי הביתה, סחוטה במים מכף רגל ועד הראש. הגשם לא ריחם עליי בדרך חזור, וכך גם אני על עצמי.
קרטר עמד בסלון והביט בי בתהייה. "הכל בסדר.." מיהרתי לומר לפני שישאל, לא רציתי דאגה מיותרת. "יש מוקפץ על הכריים...תתקלחי ותאכלי" הודיע ואני רק הנהנתי בחיוב. קים שכבה על המיטה וקראה רומן אקראי על ערפדים.
"כרגיל את לא לוקחת מטריה כשצריך" אמרה חצי בנזיפה, חצי בגיחוך. לא הייתי במצב רוח להגיב, השיחה עם מקס עדיין ישבה עליי.
כעסתי וכל מה שרציתי זה להתרחק מהבית.
סיימתי להתקלח ובזמן שישבתי במטבח ניסיתי להשיג את קייטי. כמובן שהיא הייתה עסוקה מדי בשביל להיפגש.
הייתי עצבנית, לא, היא לא אשמה, כנראה שגם מקס לא. אני פשוט הייתי טיפשה, האמנתי שבאמת ירצה בנוכחותי. רציתי גיבוי ולמעשה גם קיבלתי אותו, אבל זה לא היה מספיק. כי האמת היא, שפשוט רציתי שנחזור להיות זה בחברת זו. האם יש בזה משהו רע? האם באמת הייתי מעמסה כל כך עצומה בשבילו? לעזאזל, אני כנראה מזוכיסטית. לגמרי מזוכיסטית כי כל מה שרציתי עכשיו זה ללכת למסיבה ההיא ולקוות שאפגוש אותו שוב. הייתי רוצה להשתחרר ולרקוד ולגרום לו לצפות בי, אעמיד פנים שאני נהנית, שטוב לי בזמן שבפנים הכל התמוטט ממזמן. באמת שרציתי לשנות את קו המחשבה שלי, את הרצון שלי. הרי המשימה שלי היא – להרוג אותו. חייה של קים תלויים בזה ואני? אני לא מסוגלת. הוא אפילו לא נתן לי הזדמנות לספר לו על כך שג'וזף יודע שהוא בחיים.
