בילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח.
מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע.
בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
I see red, red, oh red A gun to your head, head, to your head, oh Executioner style, and there won't be no trial Don't you know that you're better off dead All I see is red, red, oh red
I See Red - Everybody loves An Outlaw
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
השעה היתה לקראת אחת בצהריים כאשר נכנסנו לגבולותיה של לאס וגאס, לפני שלוש שעות צילמנו לג'וזף תמונה של שנינו והעברנו לו, בכך מתחילים את המשחק.
הבוקר עבר קשוח, זה התחיל מארוחת בוקר גרועה שכמעט גרמה לשנינו לקלקול קיבה, ונמשך לזה שהאוטו שבק חיים באמצע הנסיעה.
אמרתי למקס שזאת קארמה, הוא שנא אותי. היינו באמצע שום מקום, הפיתרון שלו כרגיל היה לעצור מישהו ולגנוב לו את הרכב.
לאחר מאמצים רבים, הצלחתי לשכנע אותו לא לעשות זאת, בשכנועים שיש דרכים אחרות להגיע ליעד, רק שיסמוך עליי.
פיזרתי את השיער, הורדתי את העליונית, ונשארתי בגופייה שאותה משכתי למטה על מנת להדגיש את החזה. החלפתי למכנס קצר, למרות שהתחרטתי על זה די מהר, כי היה קר. לאחר מכן יצאתי לשולי הכביש, עוצרת טרמפים.
מקס קיבל את המבט המתגאה שלי אחרי כעשרים דקות, כשהצלחתי. הבחורים שעצרו לנו היו נחמדים, הם דיברו כל הדרך ואני ניסיתי להשתלב בשיחה. משהו בלראות את מקס יושב לא בנוח ומוחץ את המצית שלו מעצבים, העלה חיוך על הפנים שלי. חוץ מזה, הגיע לו אחרי אתמול. בשבילו הנסיעה היתה מייסרת. בלאס וגאס, הדבר הראשון שעשה, היה כמובן לגנוב רכב, כי זה מעשה נורא "חכם" לעשות כשאתה מתכוון לעצור באחד המלונות היוקרתיים של העיר.
עמדתי בלובי, שותה את שארית המילקשייק פירות יער שלי ונעולה על נקודה אחת – מקס שנשען על הדלפק בקבלה והמזכירה הבלונדינית שעמדה ממולו. הם העבירו צחקוקים ביניהם ומדי פעם הבחור טרח לשלוח מבטים קצרים לעברי, בודק את התגובה שלי.
לא ידעתי שלהזמין חדר, לוקח כל כך הרבה זמן. נגסתי בעצבנות בקש שעמד לאבד את צורתו, תוהה אם להתערב או לא.
ידעתי שהממזר עשה לי דווקא. כנראה לא הספיק לו מה שקרה ערב קודם.
"תודה דומיניקה!" הכריז בקול והחל להתקדם לכיווני, "צרפתייה חמודה..." העיר בפניי כשחיוך משועשע על פניו, הוא תפס בתיקים ופנה לכיוון המעליות. נהמתי בעצבנות, והלכתי אחריו, מנסה לשמור על איפוק ולא לזרוק לו משהו לתוך הראש.
