"צ'יזזזזז!" קראתי וצילמתי את הנערה מולי. היא קפצה בבהלה וזה גרם לצחקוק מוזר לפרוץ מבין שפתיי.
"תמונות לספר מחזור. את חדשה?" שאלתי. ראיתי שהיא מסתבכת עם הלוקר שלה.
היא הנהנה. חייכתי ותפסתי את מקומי ליד הלוקר, מסתכלת בדף עם הסיסמה שבידה ופותחת אותו.
"הם נתקעים לפעמים. הסוד הוא למשוך לכיוונך את הידית תוך כדי."
היא חייכה. "רוז, ואת?"
"לוקה," עניתי. "ברוכה הבאה לתיכון המקומי של אטלנטה."
"תודה," היא אמרה בחיוך מתוק.
הרמתי את המצלמה שלי, "אני יכולה לקחת עוד תמונה? את נראת מבוהלת בקודמת."
היא צחקה, "כן, כי התגנבת מאחורי!"
היא לא ענתה לשאלה, רק נעמדה מולי בחיוך גדול ומתוק.
צילמתי את התמונה והיא התקרבה כדי להציץ.
"הו, זה ממש חמוד." אמרה בחיוך מסופק.
"את יפה מאוד." אמרתי. ואז הסמקתי מעט.
"ת-תודה," היא מלמלה ושיחקה באחד מתלתליה הקצרים.
הצלצול נשמע וגרם לשתינו לקפץ בבהלה.
"יש לי שיעור, נתראה?"
"נתראה." היא ענתה. חייכתי ופניתי משם לכיתתי.
*
ישבתי עם סטפני בשולחן הכמעט קבוע שלנו. סופיה והחבר הדביקי שלה ברני ישבו מולנו והתמזמזו, מה שגרם לסטפני להשמיע קולות הקאה. צחקקתי.
חיפשתי אחר הנערה החדשה ומצאתי אותה יושבת בשולחן מרכזי, עם כמה נערות.
היא באמת יפה. הוצאתי את המצלמה שלי וצילמתי את השולחן ההוא. זה היה מהפנט. היא ישבה, שיערה חום כהה ומתולתל מאוד, ומסביבה כולן בעלות שיער בלונדיני וחלק. היא נראתה כמעט לא קשורה, כאילו יצאה מסרט. סרט נסיכות של דיסני.
הבטתי בתמונה שצילמתי בסיפוק.
*
בדרך חזור הביתה עברתי על התמונות מהיום. סופיה וברני, שהתעקשו שאצלם אותם מחובקים.
אן, מחזיקה את הציור שסיימה בשיעור אומנות, דילן, בזמן שיעור ספורט, רץ במגרש, וטבית'ה בבגדי המעודדת שלה, ואז התמונות האחרונות, הנערה החדשה, התמונה הראשונה שצילמתי ליד הלוקרים והשנייה בקפטריה.
חייכתי בסיפוק וסגרתי את המצלמה, אפתח אותן מחר.
*
"זה היה מוזר, אני נשבעת," צחקתי.
מלאני נענעה בראשה, כמוותרת וצוחקת דרך המסך של הלפטופ.
"אני צריכה ללכת, אימא קוראת לארוחת ערב,"
"אוף."
צחקתי, "מתי הפעם הבאה שאת יוצאת לחופש?" שאלתי.
"בעוד שבועיים." היא ענתה.
"כלא של ממש," גלגלתי עיניים. "אני מתגעגעת אלייך!"
"גם אני, אהובה."
הפרחתי אליה נשיקה וניתקתי את השיחה.
*
"מה שלום מלאני?" אימא שאלה כשהיא מעבירה לי את הסלט.
"בסדר, היא חוזרת בעוד שבועיים וניפגש." אמרתי, מעמיסה סלט לפי.
"אתן תתנשקו?" שאל אדי וחיקה קולות של נישוקים מלווים בתזוזות מטופשות.
זרקתי עליו מלפפון וצחקתי.
אימא צחקקה.
"מדליין, תרדי לאכול איתנו?" היא שאלה כשאחותי ירדה במדרגות. "אני ובובי יוצאים לאכול." היא ענתה מבלי להסיר את עינייה מטלפון.
ראיתי את חיוכה של אימא מתפוגג קצת.
"תהנו," היא אמרה. מדליין לא ענתה.
היא פתחה את הדלת, "בובי!" קראה וחיבקה אותו.
בובי הסתכל על השולחן שלנו, "אולי נישא-"
"בוא נזוז." היא קטעה אותו ומשכה אותו לבחוץ.
"ביי," אימא אמרה כשהדלת נטרקה.
אדי גלגל עיניים, "מד כל כך מעצבנת."
"אל תדבר ככה על אחותך!" אימא נזפה בו.
"אבל זה נכון..." הוא מלמל בכעס.
אימא הסתירה את החיוך שניסה לעלות לפניה.
"אבל היא אחותך הגדולה."
"אוף."
מאז הגירושים של ההורים, מדליין ואימא לא מסתדרות. בכלל. אבל אימא מנסה.
YOU ARE READING
"Cheese!"
Romanceרוז היא תלמידה חדשה שעברה עם משפחתה לאטלנטה באמצע שנת הלימודים. לוקה היא צלמת חובבת שמוצאת בתלתליה רוז את הדבר הכי מהפנט ביקום. השתיים מתחברות בזכות "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" וכמובן, בלטריקס לסטריינג', ונרקמת בניהן חברות שהיא אולי רק טיפה מסתם חב...
